חברושקה בירושלים: תערוכת טקסטיל עוצמתית ופורצת דרך של המאיירות והאמניות בתיה קולטון ורוני פחימה בבית הנסן, בה סיפור עם רוסי הופך לקומיקס שטיחים מרהיב ולמסע ויזואלי בעולם האגדה והאריגה

בתערוכת הטקסטיל החדשה חברושקה בירושלים בבית הנסן, מוצג סיפור עם רוסי כקומיקס שטיחים ענק – ללא מילים, בסגנון ייחודי המשלב אגדה ודמיון עם שפת איור צבעונית ועשירה. קולטון ופחימה הופכות את הסיפור “חברושצ’קה והפרה המנומרת” לעולם חזותי חדש המושפע מסיפורי עם קלאסיים כמו סינדרלה ועוץ לי גוץ לי, ומחקר אמנותי סביב טקסטיל, אריגה ודימוי. התערוכה מתפרשת על שתי גלריות: במרכזית – מוצגים קומיקס השטיחים של “חברושקה”, לצד עבודות נוספות כמו “קברי האורגות“ ו־“אורגות ובוכות“, דימויים של פורטרטים עצמיים וניסיון חזותי להמחשת הקושי והעומק שבעבודת טקסטיל. בקטנה” – חדרושקה – מוצגים רעיונות, סקיצות, שלבי תהליך ותיעוד פיתוחים עתידיים, המעניקים הצצה נדירה ליצירה שמאחורי הקלעים. העיצוב והבינוי המיוחד של התערוכה שואב השראה מהמקום ומהמסורת, ויוצר חיבור בין ישן לחדש – בין מבנה היסטורי לאמנות ניסיונית.

תספרי קצת על הדימויים שבחרת, מאיפה הם לקוחים?

תחילה אציין שהתערוכה המוצגת כרגע בבית הנסן, היא תערוכה משותפת לרוני פחימה ולי. לכל פרוייקט יש חיפוש דימויים אחר. אפשר לומר שדווקא כשאני בין פרוייקטים  אני עסוקה במציאת רפרנס, יש לי אוסף דיגיטלי עצום שאני קוראת לו האוצר הלאומי , הוא מחולק לקטגוריות שונות ומספיק לי להתבונן במשהו רנדומלי כדי להתניע את המחשבה.

האם היו לך רגעי מבחן שבמהלכם הרגשת שאת לא רוצה להיות אמנית?

אני לא קוראת לעצמי אמנית, אני מאיירת ובעיקר פועלת. אני חושבת שהעיניין הוא יותר בלהיות עצמאית זה מה שמתסכל לפעמים. בדרך כלל בימים של המיסים אני חושבת שכמה זה נח להיות שכירה רצוי בעבודה פיזית כדי שאוכל לצייר בשקט.

מה התגובה ליצירות שלך שאת הכי זוכרת?

“זה ממש מפחיד , אני אדאג שהילדים שלי לא יראו את זה” אשה אחת עצרה אותי ברחוב בתגובה לספר ילדים שציירתי.

מה העבודה הראשונה שלך שאת זוכרת הכי טוב?

זה היה שער למחברת “חגים” בכיתה ב. ציירתי בתי אבן בהמון צבעים וגזרתי את הרקע מהציור. אני זוכרת אותה כי מאד נהנתי  שאלו היו שיעורי הבית. אחרי השער המחברת היתה ריקה.

מהי שיגרת העבודה שלך ?

אני קמה בארבע בבוקר ועובדת מהמיטה, מציירת, מפסלת, סורגת וכו בתשע אני עוברת לספה בסטודיו וממשיכה לעבוד בשש אני חוזרת הביתה למיטה ועובדת עד שאני נרדמת. יומיים בשבוע אני מלמדת .

האם את שומעת מוזיקה בזמן העבודה?

אני שומעת הרבה מוזיקה בזמן העבודה. אני פותחת את “הקצה” ובוחרת תוכניות מוזיקה שמעניינות אותי. בעיקר מוזיקה שחורה.

איזה אמן/ית אחרת היית ממליצה לראות ?

יש כמה אמנים שאני מאד אוהבת. אביבה אורי, מרב קמל וחליל בלבן, אורי רייזמן שתערוכה נפלאה שלו מוצגת כרגע בכברי.

מהי התערוכה/פרויקט שעשית שאת הכי גאה בהם?

“הקוף למד לארוג” תערוכת הטקסטיל הגדולה שעשיתי יחד עם רוני פחימה, עבדנו שלוש שנים יחד יום יום הקמנו מפעל קטן עם נולים וחוטים בדירה שההורים שלה השאילו לנו. התערוכה הוצגה במוזיאון הרצליה באולם הגדול והיתה שם כמעט שנה.

איך עובד תהליך הדיאלוג שלך עם אוצרים סביב תערוכה?

דיאלוג מוצלח מבחינתי  מתחיל במונולוג שלי. שיקשיבו לי ויסמכו עלי שאני יודעת מה אני רוצה לעשות. רק אחרי שמראים לי את זה אני כנועה ונכונה לקבל את הדיאלוג. בכל פעם שאני מראה עבודות לאוצרים אספנים ועוד אני מרגישה אחרת בהתאם לאופיו של הנמען, אני אוהבת יחד איתם או שונאת יחד איתם את העבודות שלי. אני בעיקר מזדהה עם מה שהם מרגישים.

איך את מרגיש שאתה מסתכל על עבודות ישנות שלך ?

קשה לי עם עבודות ישנות אני בדרך כלל בדבר הבא שבו אני מנסה לתקן את שגיאות העבר.

אצל איזה אמן/ית חיים או מתים היית מעוניינת ללמוד ?

מהמתים אצל גוז’ף אלברס מאסכולת הבאוהאוס. הייתי מעוניינת ללמוד צבע. אצל אלכסנדר קלדר הייתי מעונינת ללמוד פיסול אצל ווינזור מקיי , קומיקס ואנימציה ואצל טובה יאנסון הכלללל.

חברושקה בירושלים, תערוכת טקסטיל של בתיה קולטון ורוני פחימה | בית הנסן, רחוב גדליהו אלון 14, ירושלים | שעות פתיחה: שני-חמישי: 18:00 -10:00 | שישי שבת: 16:00-10:00. ראשון: סגור.