כל מה שרצית לדעת על תחרה וגם על דברים אחרים
השילוב בין תחרה ואופנה אורבנית נראה כמהלך מתבקש. אחרי הכל האופנה העירונית שואבת מקורות השראה מתוך אלמנטים רבים ושונים מההיסטוריה. החיבור ביניהם נעשה דרך סוג של הנגדה. תחרה מתקשרת עם משהו רומנטי, ארכאי באופיו. קוקו שאנל אמרה פעם ‘בעיני תחרה היא אחד מהחיקויים היפים ובעלי הדמיון הטובים ביותר שיש לטבע. היא תמיד מעוררת בי את התחושה של עלים וענפים על רקע שמיים רחבים, אני לא חושבת שיש המצאה אנושית רבת חן או מדויקת יותר’.
תחרה התפתחה באמצע המאה ה – 15. ישנם הרבה סוגי הכנת – הקלאסי דורש מלאכת מחשבת ועבודת מחט שהיא אכן סוג של הפגנה מפוארת ביותר של כושר המצאה אנושי. בגלל כמות העבודה אשר נדרשת להכנתה בשיטה הקלאסית השתמשו פעמים רבות בחוטים יקרים ואיכותיים במיוחד ולעיתים בחוטי פשתן, משי וזהב. ישנן כתשע טכניקות שונות ליצירת תחרה. כאשר שתיים מהן הם מודרניות וכוללות שימוש במכונות שיוצרות דוגמאות. העובדה שאפשר לייצר אותה במכונה מורידה את הערך שלה, לא רק מבחינה כלכלית דרך הוזלת אמצעי הייצור זמן העבודה והחומרים אלא בצורה מהותית יותר של תפיסת זמן. חלק מההתפעלות קשורה בזמן העבודה ובכמות ההשקעה. במובן זה מדובר באמנות כמעט מתה. אמצעי הייצור עשו לתחרה מה שצילום עשה לציור מדויק.
תחרה התחילה להופיע כחלק מלבוש במאה ה – 14 בגבול בין צרפת לבלגיה. כמו הרבה טרנדים, השימוש הראשון היה בידי הכנסייה. מש היא התפשטה לחלקים שונים באירופה. בעיקר מרכז ומזרח. בגלל חוזק החוטים נעשה בהם שימוש בבגדי גברים ונשים בשולי הבד כדי למנוע פרימה. במאה ה – 19 המראה השברירי והרומנטי של שלה העלה אותה לדרגה חדשה של אמנות, וזו השתקפה היטב בערכים של נשיות פוריטנית ונוגה.
ערכים אלו מהופכים לכל מה שאורבניות אמורה לייצג, שהם מתירנות וחוסן אל מול הג’ונגל העירוני. מהסיבה הזו טוב להוציא את התחרה מהפינה העמוקה ביותר בבוידם ולנסות לחשוב מחדש למה אפשר לחבר אותה. התשובה לא חייבת להיות קשורה למראה ההיפסטרי.
