ערב, רוח הפרצים שעל המזח ממש דוחפת את אמא שלי ואותי לדלת הכניסה של מסעדת ‘לוקה’. לוקה היא עיירה בטוסקנה, והמקום אכן מעיד על עצמו כמגיש אוכל איטלקי המתמקד יותר בחומרי הגלם מאשר בהצגה לראווה של אוכל מתיימר. ההצגה הכי טובה בעיני, אגב, הייתה ממש מולנו. אני מתכוונת לסלסולי הפסטה ולנקישות הסכינים באולם הקונצרטים הנקרא מטבח.
כשעיני נדדו לרגע אחד מההקפצה ומהחיתוך, ראיתי שמסביבי יושב קהל מגוון של אנשים. דייט ראשון, משפחה וגם החברים הכי טובים. הגעתי ישר אחרי שיעור בלט, כך שהייתי מורעבת. התחלנו בסבב מנות פתיחה, הטובות מביניהן היו ארטישוק צרוב על הגריל עם שבבי פרמזן מעל סלסת עגבניות ופוקצ’ה די מנזו- לחם קריספי ואוורירי חם מתנור האבן ומעליו מוצרלה, בצל, פרוסות סינטה נאות, רוקט ופרמזן עם זרזיף שמן כמהין. מנה מומלצת לאוהבי טעמים חזקים וייחודיים, ועם זאת ‘ישר ולעניין’, בלי מניירות מיותרות. עם כל זאת שתינו יין אדום איטלקי שנקרא ‘פרימיטיבו’, שהתאים מאוד.
המשכנו עם רביולי פטריות ברוטב שמנת וכמהין שהיה מעולה. לאלה מכם שלא מכירים, כמהין היא פטרייה מאוד יקרה, שמעניקה טעם מיוחד ולפעמים שתלטני, אבל הפעם היא עשתה עבודתה נאמנה.
אחד הרגעים הטובים של הערב היה, ותסלחו לי, הביקור בשירותים. בתוך ההמולה של המסעדה (היא הייתה מלאה באנשים) קשה היה לשמוע את המוזיקה, אבל כשמגיעים לשירותים כאילו פתאום נכנסים לתחרות הזמר בסן רמו, וזה מקסים.
סיימנו את הערב עם טירמיסו שמתאים גם לקטנים במשפחה. את הביקורת אסיים בקינוח אחר, ציטוט של ג’ורג’ ברנרד שו: אין אהבה רצינית יותר מאהבת המזון.
לוקה/ השונית 2 מרינה הרצליה
צילום/ חיים יוסף
שירלי סומק מבקרת מסעדות מספר אחת!!!!!!!!!!!!!!!!!! והוו!