הוא נמצא בכל פינה בעיר גם אם לרגע נדמה שהוא לא הצליח לתפוס אתכם – דעו שהוא שם. אותו, בין היתר, תוכלו לראות באירועי אופנה ואמנות בלונדון, פריז ומילאנו ולמרות זאת הוא עדיין מתעקש לצלם גם ברחוב. אז תפסנו את אסף ליברפרוינד, 31, צלם אופנה, אוטודידקט, שיסביר מדוע אופנת הרחוב נשארת שחקן מרכזי בעולם הצילום

איך הגעת לצילום?

‘פשוט אהבתי אופנה, ניסיתי לעבוד בכל מיני עבודות אחרות, היה נהדר. אבל הרגשתי שזה לא זה, אני לא ממצה את עצמי. אז אחרי שנסיתי לעבוד במספר עבודות שונות פשוט הבנתי שזה לא זה והתחלתי פשוט לצלם’.

לעבודות של האמן

מי המודלים וההשראות שלך בעולם? 

‘קודם כל למורים שהיו לי באוניברסיטה ובעיקר פרופ’ נורית יערי, הצלם ביל קניגהם ז”ל וטומי טון שהשפיעו עליי מאוד בתקופות מסוימות’.

מדוע דווקא אופנת רחוב? מה יש בה שאין בצילום קמפיינים או הפקות אופנה?

‘אופנת רחוב זה משהו שתמיד דיבר אלי. קצת קשה להסביר במילים את ההרגשה השונה שיש בה. זה סגנון ואנרגיה אחרים לגמרי מצילום סטודיו או אדיטוריאל ומי שלא מספיק אוהב וחי את העולם הזה הצילומים שלו יראו אחרת משלי. מדובר בסופו של דבר בסגנון אחר ושונה לגמרי’.

איך אתה רואה את הצילום מתפתח בעולם?

‘צילום זו פונקציה שהולכת וצוברת תאוצה- לדעתי היום היא באחד השיאים שלה כיום, הכל מצולם במספר מדיות, לפעמים בוידאו וסטילס. לכן קשה לי לראות מציאות יותר מתועדת ממה שהיא כרגע. אני חושב שבשלב מסוים חלק מהאנשים יגיעו לרוויה ויתחילו לצלם פחות ופחות. בסופו של דבר אנשים עסוקים בתיעוד ברמה שהם מפספסים את המציאות סביבם ו/או הצילום או החשיבה הצילומית מכתיבה את סדר היום או הקפדה על מראה מסוים. לדעתי בקרוב יצמח דור שיחליט שצילום זה כל כך ישן ולאט לאט תהיה ירידה בכמות הצילומים בוידאו או בצילום סטילס, אנשים יצלמו פחות ופחות, כי זה יפסיק להלהיב’.

איך היית רוצה שעולם הצילום והאופנה בארץ יראה? מה כדאי לנו לאמץ מהקולגות בתפוצות?

‘בארץ הצילום די מפותח ויש אנשים שעושים עבודה נפלאה, אני, למשל, מעריך צלמות כמו מעיין טולדנו. יש פה אנשי מקצוע מעולים אבל לפעמים נדמה לי שהבעיה רחבה יותר, לאופנה אין את המעמד החברתי והתרבותי שיש לה במדינות אחרות. בעולם יודעים לאזן בין התחומים. לשמחתי בשנים האחרונות יש שיפור משמעותי בזכות אנשים מכושרים  כממוטי רייף, עורכות אופנה עם אמירה ועד סטייליסטים חדשים שצומחים, עושים קסמים ומייצרים שיח סביב האופנה המקומית. הייתי רוצה שהאופנה הבישראל תשים דגש על שפה מקורית וחיבור למקומי. זה לא חייב להיות משהו נעים לעיכול אבל הוא הופך למעניין בעיני עם השפה החזותית של בית האופנה או האמן מוביל למסר מסויים’.