איתמר ליברגל: בין חקירה חזותית לזיכרון קולקטיבי – יצירה הנולדת ממחקר, תיעוד, ודיאלוג עם ההווה וההיסטוריה

איתמר ליברגל יוצר מתוך תהליך ארוך ודינמי שבו מחקר חזותי ורעיוני משתלב עם חוויות אישיות ועם מציאות חברתית ופוליטית משתנה. הדימויים שהוא אוסף – מצילומי ארכיון, סמלים, טקסטים ותצלומים אישיים – הופכים לחומר גלם חי שמוצא את דרכו לעבודה הסופית, לעיתים כפי שנמצא ולעיתים לאחר טרנספורמציה עמוקה. עבודותיו מתבוננות בחיי היומיום המקומיים והגלובליים דרך פריזמה אמנותית השואלת שאלות על התמוטטות, זיכרון, חוסן וקהילה. לאורך השנים יצר פרויקטים מגוונים – ממיצב “שער הכישלון” לזכר האמן יורם אמיר ז”ל, דרך עבודת הגמר “התמוטטות” שעסקה בקריסות עולמיות ומצאה הדהוד במציאות העכשווית, ועד לפרויקט העכשווי “מוסררה: חתך צד”. בכל אלה ניכרת מחויבותו לדיאלוג פתוח עם אוצרים, יוצרים וקהל, והיכולת שלו לחבר בין האינטימי לבין הציבורי, בין העבר לבין ההווה.

תספר קצת על הדימויים שבחרת, מאיפה הם לקוחים?

הדימויים שבחרתי מגיעים ממספר פרויקטים שונים: פריימים מעבודת וידאו חדשה בשם ׳מוסררה: חתך צד׳ אשר אציג בתערוכה הקבוצתית ׳סובב מוסררה׳ באוצרותה של שירה פרידמן שתיפתח בקרוב בירושלים. לצד זה מספר צילומים מתערוכת היחיד ׳על עפר אהבה׳ שמציגה כעת במוזיאון עין דור, גם כן באוצרותה של שירה פרידמן. וכמו כן, מספר פרטים וצילומים מעבודות קודמות יותר.

איך מתבצע אצלך תהליך של איסוף דימויים?
תהליך איסוף הדימויים ביצירה שלי עצמה, קשור רבות לשלבי המחקר שמתניעים את תהליכי היצירה. כשעבודה מתחילה להתגבש ואני צולל לשלב של מחקר חזותי של אותו הנושא, אני אוסף מאגרים של דימויים, סמלים ומאמרים באותו הנושא. הרבה פעמים הדימויים בצורתם הגולמית שבה אספתי אותם, נכללים ביצירה הסופית.

האם היו לך רגעי מבחן שבמהלכם הרגשת שאתה לא רוצה להיות אמן?

אני חושב שלכל אדם יש תהיות לגבי הדברים שהוא עושה ובהם עוסק, אבל אני תמיד נמצא על התפר שבין העיסוק באמנות לעבודתי הנוספת כמעצב גרפי. אני חושב שהשילוב בין התחומים עוזר לי להימנע לרוב מרגעי משבר תהומיים בנושא, כי תמיד ניתן לפנות אל הצד השני לקצת נחת מהראשון.

מה התגובה ליצירות שלך שאתה הכי זוכר? 

זה קשה לבחור, אני מאוד שמח ומוקיר כל תגובת עומק, בין אם רגשית או מחשבתית ליצירותיי. תגובה אחת שזכורה לי היטב הייתה לתערוכה ׳משחקי בית׳ בגלריה ברבור בירושלים, זו הייתה מבקרת שאיני מכיר וכאשר הבינה שאני היוצר של התערוכה, פנתה אליי בהתרגשות בניסיון להבין אם היא קראה נכון את משמעות העבודות. היא החלה לטוות בפניי תאוריה שלמה שבתחילת הסיפור הייתה רחוקה שנות אור מכוונתי, אך עד סוף השיח  ומכיוונים שלא צפיתי, המסקנות והמחשבות שלה תאמו מאוד את הרעיונות שעמדו מאחוריי העבודות. זה היה מהלך מחשבתי יפהפה שאני לא חשבתי עליו, ועם זאת נכח באופן זה או אחר ביצירות שלי, ובראשה של אותה מבקרת.

העבודה הראשונה שלך שאת הזוכר הכי טוב?  

אני זוכר המון יצירות ועבודות ממרוצת השנים, אבל אני חושב שיצירה אחת שומרת מקום גדול יותר בזיכרוני, אולי כי זו היצירה הראשונה שהצגתי במסגרת רשמית. מדובר במיצב בשם ׳שער הכישלון׳ אשר הציג בפסטיבל מקודשת 2019 בירושלים, כחלק מאירועי ׳לילה פיראטי׳ לזכרו של האמן יורם אמיר ז״ל. היצירה אשר מתקשרת לפועלו של יורם ז״ל כיוצר וכמפעילה של ׳גלרית שודדי י-ם׳ אשר פעלה מבית מגוריו ברחוב יפו בירושלים, אותו בית בו אני התגוררתי ב-2019 ובו התחברנו יחד קולקטיב של אמנים שהכירו את יורם ז״ל כדי להפיק תערוכה לילית חד פעמית לזכרו.

מהי שיגרת העבודה שלך?

היצירות שלי נולדות לרוב מתוך תהליך ארוך ודינמי, שבבסיסו מחקר רעיוני וחזותי שמנסה לרדת לרזולוציות שונות של הרעיונות והתופעות החברתיות בהן אני עוסק. האמנות שלי מרבה לשאול שאלות על חווית החיים האישית והקולקטיבית בעידן הנוכחי, כך שהיא מאוד מושפעת מהלך הרוח והאירועים המשמעותיים שעוברים עלינו, כאן בארץ ובעולם כולו. אני משתדל לתת מפלט לתחושות והמחשבות דרך שרבוטים חופשיים בסטודיו בדיו או בפחם, שהרבה פעמים הופכים לבסיס של עבודה חדשה, גם אם עוברים טרנספורמציה נרחבת ובסוף מדובר בעבודת ווידאו מבוססת דימויים מצולמים.

האם אתה שומע מוזיקה בזמן העבודה?

לגמריי, אבל זה מאוד תלוי בשלבי העבודה. יש ימים בסטודיו שאני יכול להאזין שעות למוזיקה, זה בדרך כלל מאוד אקלקטי, גם מבחינת התקופות וגם מבחינת הסגנון. גם פודקאסטים, לעתים כאלו הקשורים בנושאים עצמם בהם אני עוסק בעבודה כחלק מהרחבת הידע והמחקר בנושא, ולפעמים דווקא בנושאים הכי רחוקים שיש ממוקד היצירה עליה אני עובד.

איזה אמן/ית אחרת היית ממליץ לראות?

יש הרבה אמנים מעולים, אני קצת לא יודע מאיפה להתחיל בכלל. אולי פשוט אספר על האמנים הנהדרים שיציגו לצידי בתערוכה ׳סובב מוסררה׳: גלית אלוני, דריה אלקונינה, מתן אשכנזי וטל קרונקופ. מדובר בחבורת אמנים מוכשרים ומעניינים ביותר, הייתה לי הזכות לקחת לצדם חלק ברזידנסי של מוסררה במהלך שנת 2024, ולראות הצצה לעבודותיהם ותהליכי העבודה שלהם.

אם היית יכולה להכין אנשים למפגש עם העבודות שלך מה היית שולח אותם קודם לראות או לקרוא?

את החדשות באמצעי התקשורת השונים, ואת מציאות ומרקם החיים שסביבם. נראה לי שזו נקודת מוצא מספיקה כדי לחוות את העבודות.

מהי התערוכה/פרויקט שעשית שאתה הכי גאה בהם?

נראה לי ש׳התמוטטות׳, שהחל כפרויקט הגמר שלי בבצלאל, ובהמשך הציג בשבוע העיצוב 2023 בירושלים. מדובר במיצב הקרנות וידאו אשר עוסק במוטיבים שונים של התמוטטות ומשברים גלובליים בעת הזו, בהתכתבות עם משבר גלובלי מן העולם העתיק- הקריסה של תקופת הברונזה המאוחרת. לצערי למרות החלקים המסוימים בעלי הנימה האופטימית שבפרויקט, ניכר שהעולם שלנו ממשיך באותם הכיוונים של התמוטטות נכון לעכשיו. מה שמשאיר את הפרויקט רלוונטי ועכשווי כבר יותר מ-3 שנים. עוד הקשר שהופך את הפרויקט הזו למיוחד עבורי, וקשור ב׳התמוטטות׳ הלאומית והאישית של השנתיים האחרונות, הוא העובדה שחברי הטוב הירש גולדברג פולין ז״ל ואמו האהובה רייצ׳ל היו חלק בפרויקט ועזרו לי עם תרגום טקסטים שונים. הירש ז״ל אשר נחטף לעזה ושם נרצח, ואמו שהובילה את המאבק לשחרורו ושחרור שאר החטופים הפכו מאז לפנים מוכרות בכל הארץ ובעולם.

איך עובד תהליך הדיאלוג שלך עם אוצרים סביב תערוכה? איך את מרגישה במהלך חשיפה של עבודות לאוצרים/אספנים ?

עד כה התמזל מזלי לעבוד עם אוצרות מעולות, שהיו מאוד פתוחות לתהליכי העבודה הטבעיים שלי ולאופן בו אני נוהג ליצור, והצליחו לייצר מעטפת תומכת לאותו תהליך, בה הן מביאות את הידע והכישורים שלהן ועזרו לי לעבד את היצירות והתערוכות לצורתם הסופית. חשיפה של עבודה חדשה שלא ראתה אור היא תהליך רגשי שלם, וזה לא משנה אם זה בפניי אוצר, אספן או אדם חסר ידע בתולדות האמנות. זה לפרוש את הרגשות והמחשבות שלך בפניי אדם אחר ולחכות לתגובה. למזלי, בדרך כלל, התגובות טובות ומעניינות.

איך אתה מרגיש שאתה מסתכל על עבודות ישנות שלך?

במבט ראשון אני לרוב נמשך לפרטים באותה יצירה שהייתי יוצר אחרת היום, עם הידע והטכניקה הנוכחיים שיש לי. אבל מהר מאוד התחושות מתרכזות במשמעות של שלבי היצירה השונים בחיי ותהליך היצירה וההתפתחות האינסופי, ובתוך זה, כל יצירה ויצירה, משרבוטי מחברת בילדות ועד לתערוכות יחיד, חשובים כולם.

אצל איזה אמן/ית חיים או מתים היית מעוניין ללמוד?

קשה לבחור, אבל אני חושב שללא ספק הייתי רוצה ללמוד אצל קארה ווקר או ליסה ריהאנה, אמניות שהשפיעו הרבה על עבודותיי ותהליך התפתחותי כאמן. גם בזירה המקומית, אולי אצל דוד ריב ולארי אברמסון.

תוצרי תכנית הרזידנסי בגלריה לאמנות של בית הספר מוסררה: סובב מוסררה | משתתפים.ות: גלית אלוני, דריה אלקונינה, מתן אשכנזי, איתמר ליברגל, טל קרונקופ | אוצרת: שירה פרידמן | 14.8.25 – 7.10.25