גבר צעיר אחד חי עם סבתו. הוא היה צייד מוכשר ורצה למצוא אישה כדי שיוכל להינשא לה. הוא הכיר אישה צעירה שהיתה מכינה מוקסינים יפים אך היא באה ממשפחה טובה והוא לא ידע כיצד יוכל לגשת אליה. יום אחד היא עברה מחוץ לאוהל בו חיו בדרך לקחת מים מהנחל. סבתו בדיוק היתה באמצע העבודה בטיפי. היא לבשה את הנעליים הישנות והבלויות שלה. הצעיר אץ לעבר רגליה ואמר לה ‘מהר, תני לי את הנעליים הישנות שלך’. סבתו ענתה לו ‘ומה תעשה בנעליים הישנות שלי?’ אך הצעיר אמר שאין לו פנאי להסביר. הוא לקח אותם ורץ לעבר הנהר. הצעירה בדיוק עמדה למלא מים. הצעיר הציע לה לקחת את הדלי במקומה אך היא סרבה ואמרה לו שהיא מסוגלת למלא את הדלי ולקחת אותו ושאינה זקוקה לעזרה. הצעיר אמר לה ‘אך את תלכלכי את המוקסינים היפים שלך בבוץ, ושלי ישנות ובלויות’. תוך כדי כך הוא הקפיד להראות לה את המוקסינים שלקח מסבתו. הצעירה צחקה למראה הנעליים ושאלה אותו אם אין מי שיכין לו נעליים חדשות. בפרץ תעוזה הצעיר השיב לה שסבתו כבר מבוגרת ואינה יכולה לעשות נעליים ושמסיבה זו הוא רוצה אותה. הצעירה צחקה שוב ואמרה לבחור שהיא אינה מאמינה לו. ‘אם כך’ השיב הצעיר ‘את יכולה לבוא איתי ואראה לך’. הצעירה הסתכלה למטה שוב על נעליו ואז חייכה והסכימה. שניהם פנו אל עבר האוהל של הצעיר. כעבור כמה זמן דודתה ירדה אל עבר המים, כאשר היא דואגת לשלום הצעירה שלא שבה. היא ראתה עקבות של שתי זוגות מוקסינים סמוכים זה לזה בבוץ, ולידם, סמוך לנחל את הדלי הריק.
בחנות ‘מישל שואורום’ ברחוב הירקון 290 בתל אביב אפשר למצוא, בין היתר נעליים של ניל בארט.
