כתבתנו התארחה במפעל בשמים צרפתי וחזרה בזמן עם ניחוחות היסטוריים
EZE, עיירה קטנה, דרום צרפת, גשם פתאומי, מקום מחסה. זה מה שהוביל אותנו למפעל הבשמים הקטן הזה, שנקרא פראגונאר. באותו יום היה ברור לי שכמה שיותר ספונטני ככה יותר כייף.
איך שהגענו למקום רשמו אותנו לסיור מודרך. המדריכה סטפני דיברה אנגלית שוטפת עם מבטא צרפתי מתוק. חוץ מהריח המרענן שהיה בכניסה למפעל, היה מרענן לא פחות לשמוע מישהי שאפשר לתקשר איתה ולא בשפת סימנים.
בכניסה למפעל הוצגו לראווה בשמים מתקופות שונות, כאשר הבושם הכי עתיק שראיתי היה משנת 1884. הפתיע אותי לראות בשמים של דיור מאמצע המאה הקודמת, שלמעשה היו הבשמים הראשונים שהמותג השיק.
באותה שניה שהבנתי שבשמים הם לא המצאה של העולם המודרני המפונק, התחלתי לתהות מה אני באמת יודעת על הבושם הזה שנהיה חלק בלתי נפרד מחיינו. בבוקר הוא משאיר עקבות של רעננות מאחורינו, ובלילה דואג שהתשוקה תנדוף מאיתנו, עד שנחליט אחרת.
לאחר שהסתובבנו חצי שעה במוזיאון, המדריכה סטפני הגיעה מצוידת במיקרופון ומשרוקית (אלוהים יודע למה) והובילה אותנו למפעל כברווזים השטים באגם אחרי אימא אווזה. חוץ מלהיות גננת, היא גם סיפרה לנו על טכניקות ייצור הבשמים והסבונים המודרניים. בתור פריקית היסטוריה פלוס אחת שעשתה את הסבון הראשון בשנה הראשונה ללימודים, פחות דיבר אליי ההווה, אלא העבר. התקופה הזאת שלא היתה הטכנולוגיה הקיימת היום.
מכל התרבויות הגדולות של העת העתיקה, מצרים הייתה הראשונה שעלתה על קסם הבושם. המצרים היו ידועים בשימוש בקטורת ושמנים ריחניים בטקסים דתיים. בהלוויות למשל, נהוג היה למרוח את המת בחומרים ריחניים על מנת לקרב אותו לאלים עם ריח נעים ולא עם ריח ריקבון, ועל פסלי האלים היו מושחים שמנים ומשחות ריחניים כאות הערכה.
עם זאת, המצרים לא הגבילו את שימוש הבושם למטרות דת בלבד. ריחות הבשמים התחלקו לשתי קטגוריות, אלה שהיו שמורים לטקסים מקודשים ואלה שהיו מיועדים לשימוש יום יומי למטרות ריפוי או פיתוי לעשירים.
האימפריה הרומית היתה השניה בגודלה אחרי מצרים, בתעשיית פיתוח הריחות אך היא קורסת עקב פלישת הברברים. השפעת המינהגים הברבריים על האימפרייה, הביאה לירידה בשימוש בבשמים – במיוחד למטרות דת, ועם הזמן הפך הבושם הרומי לזיכרון מר עם ריח מתוק.
אך בניגוד לאמונה הרווחת, היגיינה נשארה הדאגה העיקרית שהעסיקה את כולם, כולל את הברבריים. מה שגרם להופעת כלי בישום “מתקדמים”- כמו כדורי תרכיז ריחני כאשר אדי התרכיז נפלטים מהכדור דרך החורים המנוקבים בו. פיתוח הכלי העגול הזה הרים בחזרה את תעשיית הבישום למקום הראוי לה.
בתקופת הרנסנס כבר לא היה זכר לבישום שהיה מיועד למטרות דת, הבושם שימש להיגיינה ופיתוי בלבד. הריחות היו חזקים וקשוחים מפסיק בשביל לגבור על ריחות הגוף הלא נעימים, כשמקורם לרוב היה מפרחי היסמין, הענבר והמושק.
כיום קל לכל אחד מאיתנו לשפוט את ההוא שלא מריח טוב, להתרחק ממנו בתקווה שמישהו קרוב אליו יעיר לו שהריח שלו יותר מדיי כנה, יותר מדי אישי. אחרי שביקרתי במפעל הבנתי שזו לא אשמתי, ככה לימדו אותנו, ככה לימדו את אבינו ואת אבי אבינו. פלא שלפעמים נדמה לנו כאילו הוא היה שם תמיד?
בשלב זה כבר הגענו לשלב ה”טעימות”. סטפני הושיבה אותנו מול עשרות בשמים והתחילה לספר לנו מה ההבדל בין כל בושם ובושם, איזה עלה כותרת הוא מכיל, אילו בשמים מפורסמים הוא מזכיר ולמה. האמת, היה לי כבר קשה להתרכז. אולי בגלל שהאנגלית שלה פתאום לא נשמעה אנגלית. אחרי שדיברה שעה רצופה, היא הזכירה לי איפה אני ומה אני עושה שם, גמרה לי להבחין שהגשם נגמר!
צילומים: נדיה תחאוכה
