אז נכון שהמפיקה והבמאית, נורית קידר, חובבת סרטי מלחמה ודם ואש ותמרות עשן אבל הפעם היא מגיעה עד לבינאלה בונציה דרך המעצבת מאיה צוקרמן בעלת הבוטיק MYKI
האמנית איה בן רון היא אמנית רב תחומית, בעלת תואר שני מגולדסמית׳ס קולג׳ בלונדון, מרצה באוניברסיטת חיפה ובמכללת הדסה. עבודתה מקיפה פרויקטים תלויי מקום, מיצבים, עבודות וידאו וסרטים דוקומנטריים, בין היתר מעסיקים אותה נושאי מחלה, פגיעות גוף וקונפליקט. חלק מעבודותיה נעשו תוך שיתוף פעולה עם מוסדות רפואיים. איה נבחרה לייצג את ישראל בביאנלה ה־58 לאמנות שתיפתח ב-10.5.2019 בונציה. בן רון שעבדה עם האוצר אבי לובין ותציג את ‘בית חולים שדהX’, מוסד בינלאומי נייד, שנוסד על ידי איה. זהו ארגון שחוקר את הדרכים בהן אמנות יכולה להגיב ולפעול לנוכח רעות חולות וערכים שהושחתו בחברה. בית חולים שדה X לומד מהמבנה, הפרקטיקה ושיטות העבודה של בתי חולים, מוסדות רפואיים ואתרי הבראה, ומציע מרחב שבו קולות מושתקים יכולים להישמע, ועוולות חברתיות להיראות.
בכניסה לבית החולים, באזור הקבלה, המבקרים לוקחים מספר ומחכים לתורם. בזמן ההמתנה, הם צופים בעבודת וידאו של בן רון, שמציגה את האידאולוגיה של בית החולים ומספקת מידע על המחלקות השונות של בית החולים, ועל ערכות הטיפול שלו שנקראות Care-Kits. משם ממשיכים לאזור הטיפול: יש בו 12 כיסאות כחולים שנבנו על ידי יוצר המתמחה בבניית ציוד רפואי. הצוות המפעיל מזהה באיזה סרט המבקר אמור לצפות לפי ‘צמיד הסיכון’ שהוא בחר, והמבקר צופה רק בו. בן רון מסבירה שבכל פעם אפשר לבוא לראות רק סרט אחד. אם מבקר מעוניין, הוא יכול לעבור קליטה מחודשת בביתן. כל סרטון מציג מעין כתב אישום של הדמות הדוברת בו כנגד עוולה, או מהווה עדות לפשע.
הסרט הראשון הוא של בן רון עצמה’No body’ וידיאו על התעללות במשפחה. אחרי שנים רבות של שתיקה מביאה בו בן רון את סיפורה שלה: בשילוב של וידיאו ואנימציה, המסופרים כאגדת ילדים, מתמודדת בן רון עם טראומת הילדות שעברה. הסרט השני ‘Institutional Abduction’, הוא של עידית אברהמי, והוא מביא את סיפורן של שלוש נשים מפרשת חטופי תימן שתינוקותיהן נלקחו מהן זמן קצר אחרי הלידה והסרט השלישי הוא ‘Habit’ אשר מציג את התנגדותו של אמן פלסטיני אנונימי לכיבוש הישראלי . הסרט הרביעי, ‘Block of Clay’ הוא וידיאו קצר של האמנית רועי ויקטוריה חפץ והבמאי זוהר מלינק עזרא. במונולוג שלה מדברת רועי ויקטוריה על תחושות ניכור מגופה שלה.
נקודת ההתחלה של ‘בית חולים שדה x’ היא הביאנלה בוונציה, ומשם הוא ינדוד בין אתרים שונים ברחבי העולם, יתרחב ויתפתח. יפיק ויתמוך בערכות וידאו טיפוליות נוספים יחד עם אמנים מקומיים ובינלאומיים. לעיצוב המושלם של בית החולים ביקשה האמנית איה בן רון לעצב מדים רפואיים לצוות הטיפול האיטלקי. מכאן מתחיל סיפורה של המעצבת מאיה צוקרמן בעלת הבוטיק MYKI בתל אביב. הבוטיק של מאיה הוא הבית האופנתי שלי. התרגשתי בשביל מאיה. לא כלי יום מופיעים בביאנלה בוונציה בשילוב עם אמנית כמו איה בן רון. הנה הראיון פשוטו כמשמעו.
מה האמנית איה בן רון הציגה לך מתוך המיצג שלה שנבחר לביאנלה? ספרי קצת על הדימויים שבחרת, מאיפה הם לקוחים?
הכרתי את עבודתה של איה דרך האינטרנט והאתר שלה וכשנפגשנו לראשונה קבלתי ממנה תיאור של הפרויקט: בית חולים שדה X מלווה בצוות מטפל (איטלקי) והדרישות למדים רפואיים שיהיו במידה אחת לכל הצוות, פרקטיות בלבישה, בד עמיד לא גס. תיפורים מדוייקים. כמקור להשראה נכנסתי לאתרים של בתי חולים וקליניקות בעולם וחיפשתי דימויים של בגדי אחיות, צוות רפואי, מדים. בעודי מנסה לגבש קונספט, קפצתי לגזרן לגזור קולקציית קיץ עבור הבגדים לבוטיק שלי. פתאום שמתי לב שהגזרן לובש מעין חלוק מאולתר שגזר לעצמו משאריות בד טריקו , הסתכלתי עליו ואמרתי זהו זה !!! בלי רוכסנים בלי כפתורים. נדלקתי. הבנתי שיש לי רעיון מעולה למדים לבית החולים.
האם התלבטת זמן רב עם הבחירה שלך? בכל זאת הביאנלה בוונציה.
מאד אהבתי את הרעיון ולא הייתה התלבטות, את ההתלבטויות השארתי לאיה ואבי לובין האוצר.
איך עבד תהליך הדיאלוג שלך עם אבי לובין האוצר של איה סביב תערוכה?
את אבי לובין פגשתי רק לאחר שהיה מוכן הדגם הראשוני שלמעשה זהה למוצר הסופי. כשלובין ראה את הבגד לראשונה הוא לא התלהב מידית ,הוא טען שהוא מעוצב מידי ו’הייטקי’ בעוד הדוכן מאד low tech ופשוט. בהמשך הזמנתי אותו כדי לדבר לעומק על השלב בא ועל הציפיות שלו מהבגד ודעתו השתנתה.
האם העבודה הייתה בשלבים?
הדגם ראשון נעשה בדיגום חופשי שזה אומר אני והתופרת שלי (אנאי וויטנר) ראש בראש עם מספריים ומכונת תפירה. בחרנו 2 בדים ולניסיון בחרנו אחד מהם שממנו בסופו של דבר יוצרו המדים. בשלב הבא לאחר שהדגם החופשי הוצג לאיה האמנית ואושר עקרונית התחלנו להתעסק עם ההדפס. עבור ההדפס היה נדרש צבע פנטון כחול מסוים ולאחר בדיקה אצל כמה מדפיסי משי התברר שלאף אחד מהם אין את הצבע הנדרש. נפגשתי עם האוצר אבי לובין אצל המדפיס כדי לנסות להכין את הצבע בעצמנו ע”י ערבוב של גוונים. לאחר כמה וכמה ניסויים הגענו לצבע המדויק. בשלב הבא העברתי לגזרן את גליל הבד ואת הדגם לגזירת הכמות הנדרשת אח”כ להדפסה על כל היחידות ומשם העברנו את כל הגזירות המודפסות לתופרת.
מתי הרגשת שהבחירה היא מושלמת בעיניך?
רק בסוף התהליך בפעם הראשונה שראיתי את התמנות מהביתן עצמו (איה שלחה כל הזמן תמונות מ’השטח’) וכשראיתי את המדים על צוות הבנות המתפעל את בית החולים, רק אז חלה התרגשות שזה נכון ומדוייק להפליא.
מה הייתה תגובתה של איה לדגם הראשון?
איה התעלפה מהדגם הראשון צחקנו עד כמה זה ‘בול פגיעה’ והוסיפה שאף אחד לא מבין אותה וסוף סוף יש מישהי שמבינה אותה. למרות שהכנתי את עצמי לכך שאצטרך להכין כמה וכמה דגמים עד שאיה תהיה מרוצה מהתוצאה, הופתעתי מאד כשהדגם הראשון התקבל בהיסטריה התרגשותית.
ההשתתפות שלך במיצג הגדול של איה בן- רון בביאנלה בוונציה, שיא היצירתיות שלך בעיניך?
ההשתתפות במיצג בסדר גודל כזה מלווה בהתרגשות גדולה, אילו היו אומרים לי לפני מספר שנים שאטול חלק משמעותי בביאנלה בוונציה הייתי מגחכת. עדיין יצירה למיצג אמנותי היא אינה שיא היצירתיות האישי שלי. יצירת הביגוד לתערוכה הוא בפשטות שלו וההופעה בביאנלה בוונציה בחיבור לאמנית מדהימה כמו איה בן רון היא בבחינתי שיא אישי.
מה הפרויקט שעשית שאתה הכי גאה בו?
הפרויקט הכי חשוב שלי הוא ללא ספק הבוטיק שלי MYKI -יצירת חלל שמאפשר לי לבוא לביטוי ביצירתיות , בעשייה ,באסתטיקה ובאומנות האירוח. זה הגאווה הגדולה ביותר שלי כי היא עוסקת גם באהבתי והערכתי לבגדים שיש בהם משמעות נוספת מעבר ‘לבגד’.
ואצל איזה אמן/ית חיים או מתים היית מעוניין ללמוד?
MA+ מאורציו אמאדיי אומן מתחום האופנה שלא עושה אופנה עכשווית, איש מלאכה בעל טכניקות של עבודת יד מסורתית בתחום העור, צורפות וטקסטיל, ואני מאד שמחה שיש באפשרותי להציג ולמכור את האומנות שלו בבוטיק.
XXX
MYKI | יהודה הלוי 85 | תל אביב
