100 סרטים בעשרה ימים. כ- 70 סרטים בינלאומיים מתוכם 12 משתתפים בתחרות הבינלאומית. בחרתי לצפות בשלושה מהם, כל אחד שונה ומדהים בדרכו המאוד מיוחדת, המאוד אישית.
הדוקומנטריסט
האמת וכמעט כל האמת על הקולנוען הדוקומנטרי. האם יש לו קווים אדומים ביחס לגיבור הסרט שלו? האם הוא קצת משטה בגיבור שלו? היכן האמת והיכן המניפולציה? האם הכל אוטנטי או קצת מבוים? זהו סרט גדוש הומור, בעל אופי פנטסטי, ובגדר חובה עבור כל מי שעוסק בסרטי תעודה. זהו סרט על יחסי אהבה-שנאה למצלמה, בו הגיבורה בונה יחסי ידידות עם הצלם/במאי המגיע אליה באקראי או שמא בכוונה?
הבמאי הלטבי איבארס זבידריס (Ivars Zviedris) מחליט לעשות סרט על אשה בודדה שחיה בגפה בתוך יער אי שם במעמקי לטביה. יום אחד הוא חודר עם מצלמתו לתוך חייה ומפר את בדידותה. אינטה, אישה פראית, כפריה זרה, מוחצנת ובעלת קול מרשים, מעדיפה לקלל אותו נמרצות ולהלקות אותו מאשר להצטלם לסרטו, אבל ההתמדה שלו מצליחה סוף סוף להמיס את ליבה רק כדי לשבור אותו מיד לאחר מכן.
אינטה אמנם לא תהיה בעלת רשת טלויזיה אבל היא יודעת את הכללים של תקשורת המונים. היא מבינה את זכויותיה כגיבורה של סרט אל מול במאי המתנהג כפאפארצי, והיא זו שנותנת את הטון כבר מההתחלה. ‘על מה הסרט?’ היא שואלת – ‘על אמנות’ עונה לה הבמאי. ‘איך אפשר לערבב מערכת יחסים עם אמנות?’ – שואלת הגיבורה, ויש לה תשובה נחרצת ‘אי אפשר לערבב זה כמו מרק וסלט באותו הסיר’. היא מרגישה מנוצלת וצורחת על עליו: ‘אתה מחרבן לתוך הנשמה שלי, יא מניאק ארור עם מצלמה’ ולא בוחלת באמצעים אלימים כשהיא רצה עם מקל כל עוד רוחה בה כדי לשבור לו את המצלמה. ‘אני אהיה מפורסמת ואתה תעשה עלי כסף? למה אתה לא משלם לי?’ אך לאט לאט נבנית ביניהם מערכת יחסים טרגית-קומית.
ביום שהבמאי מודיע לאינטה שהסרט הסתיים והוא לא יגיע אליה יותר, היא אומרת לו בכאב גדול, ‘באת רק כדי לעשות את הסרט? הסרט נגמר ואתה נעלם. איזו מין ידידות זו?’ ומסיימת על סף בכי: ‘אולי נעשה סרט נוסף?’.
האמת, זו מערכת היחסים שנוצרת לעיתים קרובות בין במאי לגיבור סרטו הדוקומנטרי. מתוך מערכת יחסים שנמשכת תקופה ארוכה עולה תמיד השאלה המוסרית, מי מנצל את מי? הבמאי שמשתמש בדמות לעשייתו הפרטית ולהאדרת שמו בכסף ובפרסום? או הגיבור שיש לו אינטרס לפרסום לא פחות מאשר לבמאי?בעין המתבונן מן הצד, ברור מאוד לאן הכף נוטה.
שישי 3.5/ שעה 17:45/ סינמטק 1
שישי 10.5/ שעה 18:45/ סינמטק 3
‘אח בדם’/ Blood Brother
הזוכה הגדול בפסטיבל סאנדאנס 2012 וזוכה פרס חבר השופטים ופרס חביב הקהל.
כל סרט העוסק בילדים החיים עם HIV ואיידס נדון מראש להיות מורכב מאד, אך ‘אח בדם’ משיג את האתגר באצילות ובאמפתיה. הבמאי סטיב הובר, מצליח בדרכו המיוחדת שלא לרדת לשוליים של סרטים העוסקים בילדים ומחלות חסרות מרפא.
כאשר בראאט ( Braat), תושב פיטסבורג, נוסע לראשונה להודו הוא רוצה לנקות את הראש, למיין סדרי עדיפויות בחיים ולייצר אולי התחלה חדשה לילדות עשוקה והעדר משפחה. נראה שבראאט רצה למצוא משפחה. אולי הוא לא היה מודע לכך, אבל הרצון הזה הוביל אותו לבית ילדים חולי איידס ונשאי HIV בצ’נאל (Chennal) הטמילית בדרום הודו, מקום מצוקה לילדים כמעט חסרי תקווה. במהלך טיולו ביקר בראאט במרכז למשך חודש, אך כאשר הוא ממשיך ליעד הבא, הוא מוצא את עצמו מתגעגע לילדים. הוא מחליט לחזור לבית המחסה למספר חודשים נוספים לפני טיסתו חזרה לפיטסבורג.
הקשר היחידי של רוקי (הגיבור) לפיטסבורג הוא חברו הטוב סטיב, במאי הסרט. סטיב מאבד את רוקי להודו ואין שמח ממנו כשהוא חוזר הביתה בשל בעיות ויזה. תוך כדי החיים בפיטסבורג מבין סטיב שחברו לא מחובר יותר לפיטסבורג וגם לא לאמריקה. חסרה לו הנשמה, חסרים לו הילדים מבית המחסה וחסרה לו הודו.
סטיב נוסע עם רוקי להודו. הוא רוצה להכיר את חייו, את הילדים ואת הודו הענייה על צבעיה הסוערים וריחותיה הממכרים. למרות מצבם הרפואי, סטיב מוצא ילדים סקרנים ושובבים שלרבים מהם אין הורים. הם מודעים היטב לכך שללא הטיפול שהם מקבלים, הם עלולים שלא לשרוד. חברים זו משפחה. המשפחה של רוקי נמצאת בבית היתומים בכפר קטן בהודו.
הבמאי, צלם מקצועי, נאלץ לאלתר תוך צילום במצבים משתנים עם כף יד ומצלמות אור קטנות. הצילומים האלו, שלא תמיד היו באיכויות גבוהות, אפשרו גישה בלתי מוגבלת לרוקי והילדים, והסגנון הזה בדיעבד, עיצב את הנראטיב של הסרט באופן עקבי ונוגע ללב.
‘אח בדם’ הוא לא רק תיעוד מסעו של רוקי אלא גם מסע ההתגלות האישי של סטיב הבמאי והחבר, אל מול הילדים העניים שרוקי הוא כל תקוותם. רוקי סובל עם הילדים. הוא סופר איתם את הגלולות כל בוקר, ומתפקד כרופא שיניים חובב, ליצן, מורה, חבר ואבא לילדים.
זהו סרט אנושי נעדר מניפולציות שמראה לנו שבתוך הסבל הקשה נמצאים רגעים של אושר ותקווה.
שישי 3.5/ שעה 12:15/ סינמטק 1
שני 6.5/ שעה 21:30/ סינמטק 2
שלישי 7.5/ שעה 11:45/ סינמטק 3
חמישי 9.5/ שעה 11:45/ סינמטק 4
לחפש את ביל
סרטו של ג’ונאס ראסמוסן הדני משתמש במסע החיפושים כהזדמנות להתבונן באמריקה העכשווית ובניסיונו העיקש של האדם הקטן לשרוד ולמצוא פשר בחייו. זהו מסע אימפרסיוניסטי בדרכים הצדדיות של אמריקה כשהבמאי מבקש להתעמק במשמעות החיים של מי שחי בשולי החברה המודרנית.
עמוד השדרה של הסרט הוא מסעו של בוב העוזב את אשתו ואת ילדו התינוק מאחור בקרוואן בלואיזיאנה, על מנת להגיע לדטרויט, בו נמצאת מכוניתו הגנובה. בתא הכפפות הוא מוצא מחברת שהותיר ביל, הגנב, אשר מציע רמזים לגבי תעלולי ההונאה שלו. בוב עוקב אחר הרמזים שמובילים אותו לסיפורים העצובים של דמויות אחרות שנפלו קורבן לתרמיותיו של ביל.
מרחובותיה המגודלים והמרופטים של דטרויט ועד יישוב קרוואנים בודדים אי שם במדבר קולורדו, מסעו של בוב עובר דרך הבטן הרכה של אמריקה ומאפשר הצצה מרתקת לחייהם של כמה זרוקים הזויים. זהו לא סרט עם עלילה ברורה, אלא כזה המפנה מבט רגיש לחייהם של כמה אנשים מסקרנים, רבים מהם איבדו הכל, אבל עדיין מוצאים דרכים להמשיך.
שני 6.5/ שעה 18:30/ סינמטק
חמישי 9.5/ שעה 11:45/ סינמטק 3
שבת 11.5/ שעה 20:00/ סינמטק 3
דוקאביב/ פתיחה חגיגית/ היום 2.5.13/ נמל תל אביב.
