מי שבאמת רוצה להכיר את מייק בראנט חייב להתעכב ברשימת העבודות המזדמנות בהן עבד לפני שהצטרף ללהקת “שוקולד”. הוא היה שומר במוזיאון הימי בחיפה,הוא היה מוכר קרח ואפילו סבל.
כמה רומנטיקה יש בנער שלא השתלב בבית ספר “כרמלי”, ובמקום להכין שיעורי בית עמד בשער מוזיאון בו יכול היה למתוח מפרשים דמיוניים לדגמי האוניות שהיו בו ולהפליג. כמה רומנטיקה יש (ותסלחו לי על הבנאליות) במוכר הקרח המחפש רק חום.
בגיל 17 כאשר החל לנגוס מוסיקה בלהקת “שוקולד” הוא כבר היה מרוח בתווית המרמלאדה שתלווה רבים משיריו. מכאן והלאה הוא יזגזג וישיר במלון הילטון התל אביבי. שם ישמע אותו בעל מועדוני “באראקה” שבטהרן. בטהרן תשמע אותו הזמרת הצרפתייה סילבי וארטאן ומשם הוא ילחש למיקרופון באולפן הצרפתי את laisse moi taimer. השיר הזה מכר תוך חודשים ספורים מיליון וחצי עותקים. במלים אחרות: אם רציתם לסדר לסינדרלה אח, הרי שמייק היה אז המועמד האולטימטיבי.
אבל סינדרלות יש רק באגדות. והחיים באמת הביאו את מייק פעמיים למעקה המרפסת. בפעם הראשונה במלון בז’נבה הוא קפץ מהקומה החמישית ונבלם בשלישית. בפעם השנייה בפריז הוא קפץ מהקומה השישית. הוא היה בן 28,ילד שהזדקן מתהילה.
אני לא רוצה לצטט שוב את אלה ש-28 הוא גיל מותם. על המועדון המצמרר הזה יש כבר ערך בויקיפדיה.
אז מי היה מייק בראנט? אני מציע 3 תשובות:
- השומר מהמוזיאון הימי בחיפה שנולד על חסקה ולא יכול היה לסבול אוניות פאר.
- משה ברנד שנולד בקפריסין להורים פולניים ניצולי שואה ועד גיל 5 לא פצה את הפה שלימים יפיק מרגליות.
- נער גפרורים שלא סבל אור של פרוז’קטורים.
נראה לי שכמו במבחן פסיכומטרי צריך להוסיף את האפשרות הרביעית והיא: כל התשובות נכונות.
