לפני מספר ימים נפתחה התערוכה ‘טוקטה’ של האמן טל ניסים בגלריה ‘אינדי’ – שם הוא מציג וידאו ארט שמצולם במיקומים קבועים בשעות שונות, כאשר המצלמה מגיבה למטרונום.
ניתן להוציא את האנלוגיה הלעוסה וליצור השוואה לספר ואז הסרט שכתב פול אוסטר על חנות הטבק והצילום בשעות שונות ביום. אפשר להשתמש גם בדוגמא המעט פחות מוכרת של דון דלילו וספרו על יצירת האמנות שמפרקת סרט לפריימים בודדים שזזים לאט. כך או כך יהיה אפשר לקשר את התערוכה להתעסקות של הצילום בכלל והוידיאו בפרט לרצף זמן. אלמנט זה מהווה חלק לא קטן מהעיסוק בפן התיעודי של המדיום או לפחות ביכולת שלו לקחת פרגמנטים בודדים מתוך מכלול ולהוציא אותם לתוך הקשר אחר.
הטוויסט עומד להיות זה שהיחס מושווה לא לרצף של זמן אמיתי או קולנועי, אלא לכזה מוסיקלי, וזו היא אמנות שהתעסקה במשכים הרבה לפני ההמצאה של הצילום.
‘טוקטה’/גלריה אינדי/יהודה הלוי 57/תל אביב
תערוכה של טל ניסים מעניינת ושווה ביקור.
תיקוני עריכה והגהה…
“הספר/סרט שכתב פול אוסטר על חנות הטבק והצילום בשעות שונות ביום…” – שמו “עישון” (smoke) ובעל חנות הטבק מצלם בשעה קבועה בכל יום (צהרים).
“…יצירת האמנות שמפרקת סרט לפריימים בודדים שזזים לעט.” – בטח התכוונת שזזים לאט…