אני כותבת על החוויות שלי בעולם האופנה כדי לחלוק את הפידבק שקיבלתי במהלך השנים. עבודת הדוגמנות נתנה לי הזדמנות לעשות משהו מעבר ללבישת מיטב הבגדים ועבודה עם טובי המעצבים. היא נתנה לי את האפשרות לפגוש אחרי התצוגות נשים במידות גדולות ולהעניק להן את הידיעה שהגיע הזמן שהן יפסיקו לדאוג בנוגע למשקל שלהן. שהאובססיה לגבי משקל אינה הכרחית ושרק צריך למצוא את המידה המתאימה, הנוחה והבריאה להן. ידיעה זו, שאפשר להיות חושנית ובעלת ביטחון עצמי, חשובה במיוחד לנשים צעירות אשר חושבות, עדיין, שלא יוכלו להיות מאושרות אם לא יגיעו לאותן מידות זעירות שהפכו מקובלות. כאשר פגשתי את הנשים הללו מאחורי הקלעים ידעתי תמיד מהיכן הן הגיעו ואיך הן מרגישות. נשים סקסיות במידות גדולות נמצאות בכל מקום. החוויות שעברתי לימדו אותי לעצב ולנהל את חיי בדרך מופלאה וזוהרת. לכן אוכל להעיד כי נשים במידות גדולות צריכות להאמין ביופי שלהן, ושהמשקל שלהן ואיך שהן מרגישות לגביו לא צריך לעצור בעדן לעולם מלהגשים את השאיפות והחלומות שלהן. יופי נמצא בכל מקום, רק צריך לפקוח את העיניים כדי לראות אותו בחוץ ולזהות אותו בעצמך.
אחד הרגעים המשמעותיים שהיו לי כדוגמנית היה בשנת 1992. מעצב האופנה ז’אן פול גוטייה הזמין אותי להשתתף בתצוגת אופנה בלוס אנג’לס שהוקדשה למלחמה באיידס. האירוע כלל כ-6,000 צופים והיה עתיד להיות כזה של פעם בחיים. הוא נערך באותו אולם שבו התקיימו לאורך שנים פרסי האוסקר, כך שההיקף, עבודות ההכנה והציפייה היו גדולים במיוחד. זה הרגיש קצת כמו קונצרט רוק של דוגמנות. במעורבים בהכנתו היה אפשר למצוא את אנתוני קידיס, הסולן של הרד הוט צ’ילי פפרס, בילי איידול, פיי דאנוויי, ראקל וולש ועוד. כבר הייתי חלק מהעולם של אופנת העילית וחלקתי מסלול עם דוגמניות נחשבות, אך היה ברור שזו הולכת להיות הזדמנות מסוג שונה בתכלית.
לא ידעתי איך הנוכחות שלי תתקבל. העבודה שעשיתי לפני כן בפריז עם גוטייה הייתה תמיד מול מספר מצומצם של אנשים. כמה שורות סדורות מכל צד של המסלול, אך לא יותר. זה לא שהיו לי ספקות בנוגע ליכולות שלי, אבל היו לי חששות לגבי איך הקהל, שהיה אמריקאי ברובו, יקבל אותי. לשמחתי הרבה דאגתי לשווא. הצהרת האופנה הנועזת של מדונה, שבה היא עלתה על המסלול לבושה בשלייקס בלבד, אמנם גנבה את ההצגה, אך כאשר ירדתי מהבמה אנשים עדיין מחאו כפיים וקראו בשמי. התחושה הייתה אופורית. הרגע היה יפהפה ומושלם. בסוף האירוע כל המשתתפים עלו לבמה והחזיקו ידיים כדי לקוד קידה לקול התשואות הרמות של הקהל. זה היה מהרגעים המרגשים בקריירה שלי, רגע שבו הרגשתי את האפשרות שלי להראות לעולם האופנה ולעולם כולו שנשים בגזרה מלאה יכולות לצעוד על המסלול יחד עם מיטב הדוגמניות, הנשים הזוהרות והנחשקות ביותר והזמרות והשחקניות המובילות.
מהפכת הגזרה המלאה תפסה תאוצה והפכה לתופעה שאי אפשר להתעלם ממנה.
