אנחנו ב’פרימדונה’ אוהבות נשים יפות וחזקות, בלונדיניות עם חוש הומור, מוכשרות ומקדימות את עצמן. כן, אנחנו שוב מדברות על עצמנו אבל הפעם הכנסנו לרשימה גם את המעצבת טובה’לה. קודם כל היא חולקת איתנו את אותו שולחן בית הקפה (שתחת לופט המערכת) ופייר, היא יודעת עלינו יותר מידי. חשבנו לחסל אותה אבל היא חזקה יותר וזריזה יותר ולא שמדובר פה בחבורת חלשלושים, כן? אבל כולם יודעים שיש לה כמה וכמה תארים באומנויות לחימה. זה לא כוחות. שרינק המערכת לימד אותנו שאם אי אפשר לנצח עדיף להצטרף, זה גם יותר כיף. אבל הוא פרוידיאני אז יכול להיות שהוא בכלל דיבר על מין?
כבר בכניסה לאולם נוכחנו לדעת כי התצוגה של טובה’לה מלאה עד אפס מקום. למרגלות מסלול התצוגה הוצבו שורות נוספות ובעוד הקהל מנסה לחפש את מקומו בין אלו על הבמה כבר החלה להתנועע הרקדנית המופלאה שרון אייל. מדובר היה בהופעה מרהיבה שניסתה לתת רמז, לפחות כך חשבנו, למה שיוצג לנו בעוד כמה רגעים. אך עד מהרה הבינו שלא היה קשר בין הופעתה של אייל לקולקציה עצמה. כאמור, מעניין עם או בלי קשר.
הקולקציה התאפיינה באלמנט מרכזי שנרקח אל תוך התמהיל המוכר של המותג והתייחס לטרנדים העונתיים שהפתיעו את מבקרי האופנה ובכלל. הקו נע בין מראה הניינטיז האופייני לטובל’ה, הכולל שמלות אוברסייז שבטיות בשילוב נעלי ספורט על עקבי פלטפורמה גבוהים, רקמות והדפסים בשלל צבעים על טוניקות רחבות המזוהים עם המותג.
טובה’לה חברה לחברת הספורט ‘פומה’ המקומית ובשל כך קיבלה מהמותג מגוון נעליים אותם פירקה והרכיבה מחדש לפי טעמה. התוצאה – עוד שיתוף פעולה בין מעצב מקומי לחברה מסחרית. אני מעדיף אותה בלי הקשרים חיצוניים. מה שכן מעניין הוא החיבור בינה לבין נעמה, הבת, דבר שמביא את המותג למחוזות מעניינים וכנראה לפחות רועשים, לפחות עד לשערורייה הבאה. דיווה, חייבת.
