פעם הייתה חברת אופנה בשם ‘טופר’ שהסלוגן שלה היה ‘העולם שייך לצעירים’, לא שאנחנו יודעים את זה מזמן אמת, הרי אנחנו יאנג מידי לאינפורמיישן הזה ואין לנו מושג אפילו שהרשת המתחרה הייתה ‘ראש אינדיאני’, למשל. אז לפני שאנחנו מסגרים את גילנו (יותר מידי שמפיין או אם להודות קאווה) ומאבדים את ההכרה במרכז השורה הראשונה (יותר מידי מחטבים) נאמר רק שאנחנו מפרגנים לבני גילנו, הצעירים, גם להיפסטרים, גם להיפים או שזה אותו דבר רק מעשור אחר. די, זהו, איבדנו כל קשר למציאות, טו מאץ פאשן. סיגריה? מישהו?
צפופים בתוך המוני אנשים, בפינת העישון של שבוע האופנה תל אביב, המתנו כשעתיים עד לתצוגה הבאה. אני חסר סבלנות ובצדק, בקושי ישנתי בימים האחרונים והמעבר מתצוגה לתצוגה דורש כוחות על טבעיים. תזכירו לי מי זה שטען כי החיים של כתבי האופנה נוצצים?!
אוהל התצוגה היה עמוס במפתיע לשעת תצוגה של שעת בין ערביים. תחרות המעצבים הצעירים, תחת השם – up coming designer. מתוך מאות מעצבים נבחרו עשרה אשר יציגו ויתמודדו על התואר הנחשק – המעצב הצעיר הטוב של השנה שיזכה במלגה על סך 15,000 ₪ ועוד.
התצוגה נפתחה בנאומים, מאז ערב הפתיחה של שבוע האופנה לא נשמעו נאומים בתצוגות, מי שהנחה את התצוגה היה הזמר הראל סקעת. אבוי, לרגע הרגשתי שאני באירוע וראייטי. המעצבים עלו בזה אחר זה כשראשונה הייתה רימה רומנו שהציגה את בגדיה השחורים, הלבנים והמורבידיים באופן אמנותי להבדיל מיואב ריש שעשה קולקציה לא מגובשת ומלאה בצבעים. לירון יצחקוב עיצבה בגדים ארכיטקטוניים ומשמחים ב- ורוד, שחור ולבן ואילו נסטיה ליסנסקי הציגה שובבות נערית בשמלות קלילות, שאותן היא מדגמנת בעצמה. נטלי דדון הראתה שהיא יודעת גם לעצב ולא להיות רק דוגמנית ונובוריש דוג הציע את איתי תורג׳מן בחליפת תחרה לבנה והוכיח שהגברים הם לוחמים או כלות או גם וגם. שני צימרמן, המדהימה, ממשיכה לעצב בגדי ריזורט לסלבריטאיות ומצליחה לעשות זאת בצורה הטובה שיכול להציג מעצבת צעירה כמותה.
כשהסתיימה התצוגה, הבנו למה הראל סקעת נתן פתיחה אנטי ווקאלית, לפחות כך נראה לנו – כי בשעה שחבר השופטים (שכלל את מרסלו, מעצב אופנה איטקלי, המנהלת הקריאטיבית של בית האופנה מיסוני, והספונסר עדיקה) היה שקוע בבחירת הזוכה – סקעת צרח לנו בשיר משלו. ואני שואל, האם העם היהודי לא סבל מספיק? אהה והזוכה היא רימה רומנו. מגיע לך.
