תיאוריה קרובה בדרך כלל יותר ממה שהיא הייתה רוצה להודות לדת, בכך שהיא נוטה לרוב להסביר דברים רטרואקטיבית. בתתי ז’אנרים כמו נבואות ומדע, הדרך לאמת דברים היא היכולת לצפות התנהגות של משהו עוד לפני שהוא קורה על בסיס קדום. לעומת זאת מה שנשאר במרבית המקרים הוא פרשנות. אין לנו מושג עדיין איך לקטלג את הספר של ברגר שתורגם עכשיו ועוסק באיך התרבות הוירלית עובדת. אבל אין ספק שמדובר בתחום מרתק למדי כאיך המדיה החדשה עובדת? איך מייצרים תכנים שיכולים להגיע למיליונים? האם חייבים להיות שם חתולים? מדוע סרטונים רבים כל כך ביוטיוב נראים כמו חומר שנשאר על חדר העריכה? וכולי.
‘ויראלי’/ ג’ונה ברגר/221 עמ’ / 118 ₪/ ידיעות ספרים
