חיי ואני אדבר בשמך

המשורר רוני סומק על ספרה החדש של המשוררת אלונה (לוני) ריעני אבל גם אנחנו מתרגשים לפגוש מילים שסודקות אותנו מפנים

יָנוּאָר
מאת אלונה (לוני) ריעני

אַף אֶחָד לֹא יִזְכֹּר שֶׁהָיִינוּ כָּאן, יָנוּאָר.
שֶׁהָיִינוּ מְהַלְּכִים בֵּין הַטִּפּוֹת וְהַגֶּחָלִים
מְיַדִּים אַבְנֵי-חֵן עַל דֵּצֶמְבֶּר הַמַּר.
שֶׁהַתְּשׁוּבָה הָיְתָה תְּלוּיָה מֵעַל רֹאשֵׁנוּ כְּקֶרַע-בָּרָק,
כְּאוֹתָהּ שְּׁאֵלָה שֶׁלֹּא תִּשָּׁאֵל לְעוֹלָם.
הַיֵּשׁ עוֹד מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא
נִמְלַטְנוּ אֲלֵיהֶם בְּעוֹר שִׁנֵּינוּ, יָנוּאָר?

מֵחֲרוֹן הָרַעַם שֶׁנָּקַשׁ בַּצִּירִים.
מֵאֶנְקַת-הַקֵּץ הַמִּסְתַּעֶרֶת לְהַבְעִיר בַּחֲדָרִים.
וּמִן הַהִרְהוּרִים נַסְנוּ אַנָּה וְשָׁמָּה וְהָלְאָה מִכָּאן.
וּמִנֶּגֶד עָמַד לוֹ הַתֹּם
קָפוּא כְּבָרָד, נוֹטֵר רַחֲמִים.
הַתֹּם, שֶׁאֵין זוּלָתוֹ לְקָרֵב אוֹתָנוּ שׁוּב מִן הַסּוֹף אֶל
הַהַתְחָלָה

יָנוּאָר הַמּוּגָף, יָנוּאָר הָאוֹסֵר וְחוֹמֵק אֶת יָמָיו
כַּמָּה אַתָּה דּוֹמֶה לִי.

השיר החזק הזה, בו מואנש החודש שבו מתופפים תופי הטם טם בלוז לשנה החדשה, לקוח מ – ‘חיי ואני אדבר בשמך’, ספר שיריה של אלונה (לוני) ריעני. זהו ספר שבו נפתחות עד הסוף כל מגירות הנפש ,ספר בו נתלשים דפים מיומן שבו לא נמחקת אף מילה. בשיר ‘ינואר’ אין שאלות.יש תשובה, תשובה ש’הייתה תלויה מעל ראשנו כקרע-ברק’. אחר הברק בה הרעם המבעיר אש גם בחדר הפיזי וגם בחדר הנשמה התלויה בין שמים לארץ. אלונה ריעני מציירת עם כל צבעי הקטסטרופה ולבסוף פונה לינואר כמו שפונים לאהוב ואומרת בשאריות קולה ‘כמה אתה דומה לי’. הספר שנערך על ידי ליאורה אור, אחותה, הוא נר זיכרון לאלונה שנולדה וחייה בתל אביב, ליד הים ואשר בחייה (1967-2012) כתבה, סרגה ,צילמה, עיצבה תכשיטים ובעיקר חלמה לברוח ‘מחרון הרעם שנקש בצירים’.