‘במאי קולנוע חושב באמצעות עיניו ואוזניו’ אמר ז’אן לוק גודאר ואילו קלוד ללוש אמר: ‘הקולנוע עשוי בעבור אלה שהגדולה שבמגרעותיהם היא הסקרנות’. בחמשת הסרטים שראיתי, הבמאי לא חשב באמצעות עיניו ולא באמצעות אוזניו ובטח לא גרם לי ולמבקרי קולנוע נחשבים בחו’ל להסתקרן. בזבוז של זמן וכסף. אל תגידו שלא הוזהרתם.
‘לוק’/במאי: סטיב נייט
ב- ‘לוק’, השחקן טום הארדי מגלם אדם הנוהג מבירמינגהם ל- Croydon במכונית ב.מ. וו. הוא עושה את המסע בשעות הערב המאוחרות והתנועה דלילה למדי. שמו של האיש הוא איוון לוק. הוא מהנדס בניין עם זקן עבות שמבלה את כל הנסיעה בטלפון ברכבו. אנחנו שומעים את שני הקצוות של כל שיחה, למרות שאף שחקן אחר אינו מופיע על מסך. כמחצית משיחותיו הם על הלוגיסטיקה של יציקת בטון, אחר כך עם אשתו שבשיחה איתה הוא מתוודה על בגידותיו,עם בניו, עם חברו לעבודה. הבמאי סטיבן נייט, כתב את התסריט בשבוע וצילם בשבועיים. התוצאה שיעמום מורט עצבים. סרט כל כך אמנותי שאחרי חצי שעה אתה מחפש דרך מילוט.
‘שני פנים לינואר’/במאי חוסיין אמיני
‘שני פנים לינואר’ הוא מותחן המבוסס על ספרה של פטרישה הייסמית’, אודות זוג אמריקאי ונוכל, המוצאים את עצמם בשערורייה ביוון, בשנת – 1962. צ’סטר (ויגו מורטנסן) וקולט (קירסן דאנסט) מקפרלנד, יוצאים לטיול בנופיה המדהימים של אתונה. לאחר מפגש מקרי עם רידל (אוסקר איזאק), נוכל, המתחזה למדריך תיירים, מזמינים צ’סטר וקולט את החבר החדש לארוחה מפוארת. מהופנט ומסונוור מעושרם של בני הזוג, רידל מופתע לגלות אדם חסר הכרה בחדר בית המלון שלהם. זה המותחן כולו. ביג דיל. לחוסיין אמיני הבמאי האיראני זה סרט הבכורה, שאפילו השחקנים המוכשרים המככבים בו לא מצליחים, למרות כשרונם, לגרום לסרט להיות אפקטיבי. כל הפאזל המותחני לא מתחבר לספור משכנע. קולנוע חסר חיים, נינוח, רחוק שנות דור מלהיות מותחן.
ג’ו/במאי: דיוויד גורדון גרין
ג’ו (ניקולס קייג’) עובד קשה בתור מנהל של קבוצת חוטבי עצים בעיירה קטנה וענייה בדרום ארה”ב. כאשר הוא נתקל בגרי (טיי שרידן), נער בן ,15 הסובל מהתעללויות של אביו האלכוהוליסט, נוצר בין השניים, תמהיל של ידידות, אלימות וגאולה המתפרצת בדרום העכשווי. ניקולס קייג’ חזר להיות שחקן אינדי, שזה מה שהוא עשה תמיד הכי טוב. אבל השתעממתי. לא התחברתי לסיפור. עוד פעם הדרום המוזנח בארה’ב עם האלכוהוליסטים, הזונות וקרבות אגרוף אלימים. קולנוע קלישאי על תיסכול של אנשים שלא מוצאים את מקומם בחברה. מה חדש?
‘התחלה חדשה’: במאי ג’ון קרני
‘התחלה חדשה’ סרט מוסיקלי,קצת רומנטי,קצת דרמטי קצת קומי. קמצוץ מכל ז’אנר אפשרי. גרטה (קירה נייטלי) ודייב (הזמר אדם לוין) שניהם זמרים ובני זוג מאז ימי הקולג’. הם נוסעים יחד לניו יורק בכדי שדייב יחתום על חוזה עם חברת תקליטים. ההצלחה של דייב מרחיקה אותו מגרטה. עולמה של גרטה מתהפך כאשר דן (מארק רופאלו), איש חברת תקליטים כושל, מאזין לה מופיעה בבר שכונתי ומחליט להפוך אותה לכוכבת. יחד הם יוצאים למסע משותף על רקע תעשיית המוזיקה של ניו יורק. עד כאן נשמע מבטיח. אבל איפה תעשיית המוסיקה? איפה ניו יורק? סוף הסרט ידוע מתמונת הפתיחה. תסריט כושל, מחרוזת מייגעת, אין סופית של שירים לא מוצלחים. קירה נייטלי יפה, מארק רופאלו מקסים. והסרט? היה סרט.
‘מפות לכוכבים’: במאי : דיוויד קרוננברג
קרוננברג הבמאי הידוע של הסרטים ‘קוסמופוליס’ ,’סימנים של כבוד’, ‘היסטוריה של אלימות’ יוצא למסכים עם סרטו החדש ‘מפות לכוכבים’ שחגג את בכורתו בפסטיבל קאן האחרון. קאסט יוצא דופן שכולל את ג’וליאן מור (שזכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן על משחקה בסרט), רוברט פטינסון, מיה ווסיקובסקה וג’ון קיוזאק, כשהחוט המקשר בין כולם היא – לוס אנג’לס. בסרט מופיעות הדמויות שמאכלסות את לוס אנג’לס כעיר הסרטים החל בנהג הלימוזינה,כוכב ילדון שמתמודד עם פרסום,שחקנית בגיל המעבר שלא מצליחה לאחוז בתפקיד חייה, וחיה את רוחות העבר. כך נראית הוליווד העלובה והמסוכנת. ראיתי ולא הבנתי מהי גדולתו של הסרט. קרוננברג הגזים בתאורים הפלסטיים הלא אמינים, בשחקנים הלא אמינים ובג’וליאן מור שהגזימה במשחק בלתי נסבל של נארוטיות. איבדתי עניין. לא הסרט הכי גרוע של קרוננברג אבל אכזבה מוחצת.
