בשנת 2011 הוצגה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, רטרוספקטיבה לאלכסנדר מקווין, אולי אחד המעצבים הכי אפלים שידע עולם האופנה. תערוכה שהוכתרה כאחת הנצפות ביותר בהיסטוריה של המוזיאון.
כמי שביקר בה, לא יכולתי להתעלם מתחושת הסוף הטראגי שהיא משרה. תחילה בשם התערוכה: Savage Beauty. הניסיון לתרגם את צמד המילים הללו לעברית נכשל מהר מאוד; נסו יופי אכזר, פראי, ברברי, תוקפני או חסר מעצורים – משמעות שמייצרת מיד תחושה של מאבק פנימי, כזה שאולי היה הגורם המרכזי בהתאבדותו של מקווין.
הפעם השניה שבה נוכחת איכות המוות היא נמצאת בחללים האפלים, בדגמים המפוארים ששוכנו בתוך ארונות עץ עמוקים. הם מתפארים במוזיקת רקע מורבידית, לצד הגאונות העולה מכל פרט ופריט, שהופכים את הצופה למשתתף כמעט פעיל במסע הלוויה לאמן, שתוכנן ועוצב בקפידה רבה.
במרץ האחרון, הועברה התערוכה ללונדון, עיר מולדתו של מקווין, והיא מוצגת במוזיאון ויקטוריה ואלברט. בתצוגה בלונדון היא מחולקת לקטגוריות השונות בינהן נעה היצירה של מקווין: רומנטיקה אפלה, גוטיקה סקרנית, אקזוטיקה, פרימטיביות ואומנות בריטית. (אגף שלם בתערוכה מוקדש לכובעיו המפוארים של פיליפ טרייסי – המעצב העולמי וחברו הטוב של מקווין – שנוצרו עבור הקולקציות השונות שלו).
למבקרים מומלץ להזמין כרטיסים מראש באתר המוזיאון ולפנות יום שלם מזמנם, לא רק בשל התורים האינסופיים בכניסה, אלא גם על מנת לאפשר חוויית שוטטות מדוקדקת בין הפריטים מעוררי ההשראה של המעצב, שנראה שלא יהיו עוד כמותו.
Alexander McQueen: Savage Beauty: מוזיאון V&A לונדון (נעילה 2 לאוגוסט)
