ישבנו לשיחה צפופה. שותפות לדירה זה משהו שלא הולך ברגל. אני הייתי רייצ’ל והיא הייתה מוניקה, היא הייתה טד ואני הייתי מרשל, היא לנארד ואני שלדון. טוב, לא בטוח שהאחרון נכון. ובכל זאת, חיבוק בוקר טוב וחיבוק לילה טוב הם רק חלק מהדברים שחסרו לי מאז שאנחנו כבר לא גרות ביחד. ואין מקום מושלם יותר להיפגש ולהתעדכן ממקום שבו שובעים ליד כוס אלגנטית של משקה, שגם ידוע בכינוי בר-מסעדה.
הכוס האלגנטית שלי כללה “מייד אין מקסיקו”: רום הוואנה קלאב עם רוזמרין, נענע, מלפפון ואבסנט לטעם אניסי. הוא היה ריחני, רענן, ובעל אפטר טייסט נעים של הרום והאניס. הכוס האלגנטית (והבתולית) של ליאור כללה אורז’ה (סירופ שקדים), סירופ קוקוס שנעשה במקום, תפוזים, אננס ונענע. גם הוא היה נמרץ ונפלא, ולא מתוק מדי.
אמנם לתפריט יש שלושה עמודי אלכוהול ורק עמוד אחד של אוכל (לא כולל ספיישלים), אבל היינו רעבות וטעמנו לא מעט. התחלנו בגבינת בוראטה. זו גבינה הנעשית באופן מסורתי מחלב באפאלו כמו מוצרלה, רק שפותחים אותה ומקפלים לתוך החלל שנוצר שמנת מתהליך מוקדם יותר בייצור. כך נוצר מעין “סופלה”: כשבוצעים את גוש הגבינה ניגרת השמנת הסמיכה מתוכו. היא הוגשה מתובלת בחומץ בלסמי, עם עגבניות שרי בצבעים שונים וברוקולי. מנה קלילה וטובה לפתיחה.
המשכנו בכדורי ריזוטו כמהין מוזהבים בליווי יוגורט, עירית ועגבניות קונקסה. גרסה מוקטנת של הארנצ’יני הסיציאלאניים: מילוי עשיר וקרמי בפנים, קריספי גולדן בחוץ. מנת ה”בייבי כרובית צהובה אפויה בפרמז’ן בתנור אבן” הייתה פחות מוצלחת, שכן היה מעין רוטב שעליו הונחה שלא הצלחנו לזהות, שהיה חמצמץ ולא החמיא לפרמז’ן. מנת נתחי דג מוסר, לעומת זאת, הייתה טעימה מאוד. מדובר בנתחים המצופים בקראסט עשבי תיבול ומטוגנים טיגון עמוק, מוגשים עם רוטב סויה פיקנטי ופרוסת לימון. ליאור טוענת שקשה להגיד על משהו בטיגון עמוק שאינו טעים, ולכן צריך להיות איזשהו פקטור הורדה. אני לא בטוחה בכך.
המסעדה שוכנת בתוך נקודת מפגש היסטורית: מקום שהיה בית המשפט בימי המנדט הבריטי, והפך מאוחר יותר למסעדה שנקראה על שם הפרוון סטפן בראון. המתחם מחולק למספר חללים, כל אחד שונה: החלל המרכזי משמש כמסעדה, המתחברת בעדינות לנקודת ההתרחשות בה שוכן הבר, וזה נושק לחצר. עם זאת, אנחנו אכלנו על הבר, משם יכולנו לתצפת על כל המקום.
התפריט שבנה השף בני אזולאי מאפשר להזמין מנות נשנוש קטנות יותר או פחות, וגם מנות ממלאות יותר. תלוי באיזה מצב אתם. מנה ממלאת יותר הייתה באן עם שפונדרה מפורקת בפנים, עם איולי, עגבניה ומלפפון חמוץ. למעשה היו שני באנים כאלה. הלחמנייה הייתה רכה ונמסה בפה, הבשר טעים, אם כי הייתי רוצה שיהיה עוד קצת איולי. הזוג שישב לידנו גם טען שהמנה טובה. הלכנו, ליאור ואני, כל אחת לביתה. אבל לפני זה נתנו חיבוק לילה טוב.
טיילור מייד אלנבי 99, תל אביב, ימים א-ש החל מהשעה 20:00 עד אחרון הלקוחות.
