נורית קידר על הסרט שישבור לכם את הלב כדי שמישהו יעבור, ידרוך עליו ואז, אולי, תרימו אותו.
המסך הרחב נפתח לסצנה של נערות בנעלי ריקוד מטופפות בפירואטים כשהן מחופשות לחיילים קומוניסטיים, הן מסתחררות בריקוד עם רובים כאבזר בדימוי חינני אך מצמרר של מלחמה. אי אפשר לקבל היום על מסכי הקולנוע סרט מסורתי יותר ונצחי מאשר ‘לחזור הביתה’. מדובר בדרמה משפחתית של הורים וילדתם הרקדנית המתבגרת, על אהבה ופיוס על רקע המהפכה התרבותית בשנות ה- 70. זהו סרט קורע לב הנפתח בתיאור של החיים, הכביכול רגילים, המושפעים ממהפך פוליטי, קרדינלי בחייהם של מיליוני סינים. הסיפור משתרע על פני עשרות שנים ומהפכות.
הבמאי הסיני הנערץ ז’אנג יימו, שבעברו כמה סרטים בלתי נשכחים כ: ‘גיבור’, ‘מחול הפיגיונות’ ,’שדות החיטה האדומים’, ‘רחוב הפנסים האדומים’ שעליהם זכה ב- 64 פרסים בינלאומיים בפסטיבלים בברלין, וונציה. הפעם הצליח יימו להביא סיפור אהבה כל כך בלתי אפשרי אשר מתחיל בשנות המהפכה התרבותית. מורה בתיכון (פנג) נשואה לפרופסור בקולג (לו) המקוטלג כימני מדי ונשלח למאסר של עשר שנים למחנה כפייה לצורך חינוך מחדש . בתם (דנדן) גדלה מגיל שלוש ללא אביה. אין לה זכרונות מאביה. היא רקדנית מבטיחה בלהקת בלט תעמולתית של השלטון הסיני. יום אחד, האם ובתה מקבלות חדשות על בריחתו של לו, האבא והבעל. פקידי השלטון מזהירים בצורה חד משמעית את האמא והבת שידווחו מייידת אם לו יגיע הביתה. הגשר שאליו מגיעות הרכבות עם אלפי אנשים מהווה ציר המפגש של האמא והאבא. לו בורח לזמן קצר ומנסה ליצור קשר. הבת מזעיקה את השלטונות הקומוניסטים מתוך נאמנות למפלגה ובתמורה להחזרתה ללהקת הבלט ממנה היא סולקה. על הגשר הומה אדם מתרחש מרדף קלאסי על הייסורים והניסיון הקדחתני של פנג והכישלון להציל את לו מלכידה. שלוש שנים מאוחר יותר המהפכה התרבותית מסתיימת ולו משתחרר. הוא חוזר כדי למצוא את פנג סובלת מאמנזיה, שנגרמה כנראה על ידי פגיעה בראש ביום מעצרו. בסיוע של דנדן הבת, שהתפטרה מלהקת הבלט, ועובדת במפעל, מנסה לו בכל דרך אפשרית לגרום לכך שפנג תזהה אותו. ההיסטוריה הרומנטית של בני הזוג קמה לתחייה, חלקית באמצעות מזכרות מהעבר – תמונה ישנה, מכתבים שלא נשלחו, מנגינת פסנתר שלו מנגן. הזיכרון השבור של פנג מחזיק כאב שלא יתואר, שמגיע לשיא בגילוי של הקורבן הנורא שהיא עשתה בתמורה לשלומו של לו. דרמה במיטבה על עולם מרוחק לנו.
בראיון לעיתון ווריאטי אמר ז’אנג יימו: ‘המהפכה התרבותית הייתה תקופה מאוד מיוחדת בהיסטוריה הסינית, ייחודית בעולם. זה היה חלק חשוב בחיי. מגיל – 16 עד גיל – 26 חוויתי את התקופה הנוראית הזו. במהלך עשר השנים הללו, הייתי עד לכל כך הרבה דברים נוראים וטרגיים. במשך שנים רבות, רציתי לעשות סרט על התקופה ההיא – כדי לדון בסבל ולדבר על גורל ויחסים בין בני אדם בעולם שאנשים לא יכולים לשלוט ושהיה מאוד עוין’. עוד פרט חשוב שמשתייך לחוקי החיים בסין. ז’אנג יימו נקנס בסכום האגדי של 1.2 מיליון דולר על הולדת שלושת ילדיו בניגוד לחוק הסיני המתיר למשפחה להוליד רק ילד אחד.
׳לחזור הביתה׳, עכשיו בקולנוע לב
