לפעמים אנחנו צריכים רק להיות בשקט ולתת למילים של אנשים אחרים לעשות את העבודה. מזל שיש לנו חברות מוכשרות שהן גם אייקון בינלאומי, גם חכמות וגם יודעות לתת לנו את הטאצ’ והפינס הדרושים לנו. רינה פרנק מיטרני בפרגמנטים. נקווה שלתמיד.
עמדתי הבוקר בקרן רחוב רוטשילד פינת שד”ל ובמדרכה מולי עמד קשיש עם שלט גדול על גופו: אל תשכחו את הקשישים. תנו לנו לחיות בכבוד בשארית חיינו. עמד שם הקשיש בקרן רחוב שד”ל מנסה לשדל את נהגי המכוניות, חלקן הגדול גיפים מפוארים כמו מרצדסים או טויוטות למיניהן ואיש לא טרח להוציא כמה שקלים למרות שחוצי הרגל עצרו את תנועות רכבם. הוצאתי את הארנק שלי והיו לי שטר אחד של – 20 ₪, שטר של – 50 ₪ ושטר של 100 ₪. זה לא שלא התלבטתי אם לתת לו את ה – 50 או ה – 20 והחלטתי לפתוח את היום בטוב ושלפתי מהארנק את השטר של – 50 השקלים. עמדתי שם עם השטר שלי בידי, רוצה לחצות את הכביש שכן דווקא עכשיו כל המכוניות החליטו לחלוף על פני הקשיש כמו לא רואים את שלטו הזועק. לפתע ניגש אלי אדם עם שטר של – 20 שקל בידו ושאל אותי: לאן את הולכת עם הכסף?
הסתכלתי עליו בתמיהה, מה לעזאזל אכפת לו לאן אני הולכת, ועוד עם הכסף שלי ועניתי לו: לקשיש פה ממול. ואז אמר: כן, זה מה שחשבתי, תני לו גם את זה ונתן לי השטר של – 20 שקל שבידו והתחיל ללכת, ממהר מאד. אחרי שנייה חזר אלי, שלף את ארנקו והוציא עוד – 100 שקלים ומסרם בידי והלך במהירות. חציתי את הכביש ונתתי לקשיש את – 170 השקלים בידי ואמרתי לו: זה משנינו, אבל הממהר לא נראה יותר והקשיש ברך אותי בבריאות ארוכה ואמר שאני צדיקה ואימצתי את הברכה השייכת גם לאחר באהבה.
