לא מזמן, בשעה שהאכלתי חתולים, קיבלתי מכה בראש, נחבלתי ופונתי על ידי אמבולנס לבית החולים. הגעתי למיון, ללא הכנה, בלי תיק איפור או משהו לשמר איתו את הפריזורה- אמנם בגלל החיוורון ירדתי בסקין טון, שזה מהמם, אבל התאורה בהוספיטל מאוד קשה ורואים את כל הנקבוביות, אסון. קיוויתי שלא יאשפזו אותי אבל שומו שמיים, הגורל רצה אחרת. התעשתתי אסתטית, פניתי מיד ליורשים עם רשימת כל הדברים שאמא חייבת, ושלחתי מפה מדוייקת: מה יש על הטואלט לצד איורים קטנים, פלוס מייבש שיער, פלוס מברשת פאן ושלל מוצרים שישמרו על החזות האנושית שלי. אבל הילדים היפים שלי הביאו לי כל מה שלא קשור: קרם רגלים, קרם הגנה, סבון כלים, מפיץ ריח לחדר, דוגמית של מרכך כביסה- הכל מלבד מה שהייתי צריכה.
׳בואו ננסה שוב׳, אמרתי להם אחרי שכמובן נאלצתי להודות בפני עצמי שבשל בעיות הזיכרון שלי לא ציירתי את
המפות הנכונות, אבל הייתה לי הברקה
– ׳נכון שאמא מקבלת כל מיני מעטפות הביתה?׳
– ׳נכון׳. טוב שהם מבינים משהו בגיל הזה.
– ׳וגם שקיות עם מוצרים׳, המשכתי.
– ׳כן, כאלה עם כל מיני דברים של בנות׳. בחיי אם היו להם גבות הייתי אומרת שהם הורמו
אבל הם מגלחים אותן (לא קשור אבל זה משהו שחייב להאמר).
– ׳אז, זה, כן׳. ושוב אותן אין-גבות מופנות אלי.
– ׳מה זה אמא, למה שולחים לך כל הזמן דברים?׳ הם שאלו סימולטנית.
– ׳יש עליך מייקאפ?׳ שאלתי את ניקולס.
– ׳את יודעת שאני כבר לא מתאפר׳.
– ׳קאטו?׳, אמא זה לא הגוון שלך, את תיראי כמו שחקנית בתיאטרון קבוקי׳.
– ׳טוב, אז נכון שאתם רואים כתבות באתרים ועיתונים על מוצרי טיפוח וקוסמטיקה?׳ שאלתי.
– ׳לא אמא, אנחנו בנים, למה?׳ אחד מהם התיישב.
– ׳לא לשבת, לא להרגיש נוח! אתם במשימה הכי חשובה אבר, אתם רק צריכים
להבין אותה כדי לא להביא לי שוב מגבונים לטויילטס׳. פקדתי.
– ׳באתר של אמא אתם מסתכלים?׳ קשה לקרוא אנשים ללא שיער פנים.
– ׳בטח אמא, כל מה שאת עושה אנחנו אוהבים׳. חשדתי בהם.
– ׳גם את האוכל?׳ שתיקה.
– ׳טוב, אתם אמיתיים. אז כולם חושבים שאנשים כותבים על כל מיני מוצרים כי הם ממש
אוהבים אותם, אבל האמת היא שזה מגיע ממשרדים של יחסי ציבור׳.
זה לא עניין אותם אבל זה לא הפריע לי להמשיך, ׳וכך כל מוצר חדש יוצא אנחנו מנסים, ואם אנחנו
אוהבים אותו אז כותבים עליו׳.
– ׳טוב אמא, זה לא ממש מעניין, מה להביא?׳ שאל ניקולס.
– ׳מה לא מעניין? אני מלמדת אתכם מושגים בתקשורת, תתעניינו׳.
– ׳טוב, ואם את לא אוהבת את המוצר? מה את עושה?׳.
– ׳אני חושבת מי יכול לאהוב אותו ואז כותבת המלצה׳.
– ׳ואם זה ממש שיט?׳
– ׳אז אני נותנת אותו לכם׳.
– ׳למה את לא כותבת שזה חרא דבר?׳,
– ׳כי יש כל כך הרבה דברים נחמדים לכתוב עליהם׳.
– ׳וואווו, אז עכשיו אפשר ללכת להביא לך את השקיות עם הדברים׳.
– ׳אמא? אפשר לשאול שאלה׳? התעניין קאטו.
– ׳בטח, יפה של אמא׳. עניתי כהרגלי.
– ׳למה את צריכה את הדברים האלה בבית חולים? את לא הולכת לשום מקום וכולם נראים כאן כאילו הם זומבים׳. ניקולס צוחק.
– ׳אני רוצה להיות יפה בשביל עצמי, מה לא ברור, ממתי מתאפרים בשביל מישהו אחר?׳ מי חינך את הילדים האלו?
התעייפתי. הילדים חזרו עם שלל גדול ואפילו הצליחו לצמצם שקיות.
-׳מה זה הבאג ניקולס? נייס׳.
– ׳לא יודע, זה היה שם אז שמתי בזה דברים׳.
– ׳כי אתה גאון של אמא׳. עברתי על המוצרים, מיינתי את כל הדברים החשובים והיו לא מעט, אולי אפילו אגזים לקראת סבב הרופאים.
