על קולקציות הגמר של ‘שנקר’
בית הספר הגבוה לעיצוב, ‘שנקר’ הוכיח, כתמיד, כיצד עושים אופנה, בתצוגת הבוגרים לשנת 2013, אך ניכר ששוב הסטודנטים התעסקו בהיבט המסחרי יותר מאשר ביצירת אמירות אישיות.
בוגרי שנקר הטריים, שהציגו ביום ראשון האחרון בתל אביב את פרויקט הגמר שלהם. מדובר ביום הכי קשה של הסטודנטים לאפנה ומן הסתם מגוון רחב של מצבי תודעה מעסיק אותם. כיצד תתקבל עבודת הגמר שלהם? לאן יפנו מכאן ומה הלאה?
את השנה סיימו 35 בוגרים. קולקציות הגמר שלהם עוסקות בנושאים רבים ומגוונים, בתוכם בולטות מספר מגמות שהן תוצאה ישירה של תחושות אנשים צעירים מול תמורות עמוקות המתרחשות בעולמם, עולמנו.
אחד הנושאים הבולטים הוא סוגיית התקשורת הבינאישית באמצעות הרשתות החברתיות והאופן בו אנו חווים את העולם דרך מסכים שטוחים ודימויים ממוחזרים. אלו מחזקים את הצורך לגעת בחומר, לייצר טקסטורות וחוויות טקסטיליות חזקות.
השנה, קולקציות הגברים קבלו במה גדולה יותר מבעבר ואף היו כאלה ששילבו בין המגזרים/מגדרים גברים ונשים ביחד, דבר שלכאורה נראה כרושם חזותי עצום או ניסיון לעורר דיון או פרובוקציה אך עד מהרה התגלה שלירות חצים לכל הכיוונים מחליש את הפרויקט.
בין קולקציות הגברים, שהשאיר אותי בפה פעור, הייתה של אשקר יארא, שעסקה בבית סבתה הגדוש באיקונות נוצריות ובצלבים המעוררים תחושה כי ישו נוכח ומביט במתרחש. המעבר בין סוגי בדים שונים, משחקי שכבות, צבעוניות קודרת והדפסים בטכניקות שונות יצרו שילוב בין עדינות למראה גברי קשוח. קולקציית גברים נוספת הייתה של עידן לדרמן, שהציע פרשנות פרימיטיבית-חדשה לפריטי לבוש בארון הגברי. חיפוש עכשווי אחר חזרה לטבע ולמלכות-יד מסורתיות הובילו אותו למציאת טכניקות ייחודיות שבאו לידי ביטוי בניראות של הבגד, ונתנו מראה פגאני, מסורתי ועכשווי בו-זמנית, ברוב הקולקציה נעשה שימוש בחבלים ובחוליות העשויות עור.
אני אוהב צבע, אף כשהוא מסוגנן וכך עשתה ג’ייקובס ג’ורדן, שחקרה ובדקה את חוויותיו הוויזואליות של הנווד המודרני, המבלה בשדות התעופה, במרחבים הניטראליים של ‘בין לבין’. הקולקציה הציגה הכלאות בין בגדים למזוודות, המאפשרת לשאת תמיד את המטען. בתוך כך, נעשה שימוש במגוון רחב של טקסטיל בהשראה שבטית צבעונית ומסוגננת, המשתלבים בבדים מטאליים עליהם הודפסו ונרקמו קומפוזיציות של סמלים מהעולם הסטרילי של שדות התעופה.
וכמובן כמו בכל קולקציות גמר של המחלקה לעיצוב אופנה, ‘האגדות’ יוצאות אל האור בפרשנויות כאלה או אחרות, אך בתצוגת הגמר השנה, נוכח הדבר להפליא בשני קולקציות מריבות לעין, בבחירת החומר גלם ובחוש האסתטי לראות את השלם המוגמר, כפיר מור צמחה מתוך מחקר על דימוי ‘הנסיכה מהאגדות’ של ימי הילדות, מול המציאות הבוגרת נטולת ‘אבק הפיות’. חומרי הגלם שבחרה רכים ועדינים, בהם טול ומשי נשפכים, יחד עם מתכות עורות ופרווה. כל אלו ביטאו את הפער בין השלמות והתמימות לבין עולם מפוכח וגדוש באתגרים ובסכנות.
העור שיחק תפקיד מרכזי בקולקציות רבות, אך אחת הקולקציות שבאמת העיזה והשאירה את אבק הכוכבים לשאר הקולקציות הייתה של רון-מייסטל אייל, שלא פחד לתת אמירה כיוצר מעצב וגם בנה קולקציה מסחרית-אוונגרדית. אייל חקר רגעים דינמיים שקופאים בזמן ובחלל, בהשראת הכוריאוגרף קיליאן והצלם גוסטב לה-גריי. הפריטים עוצבו בטכניקה של wet forming בעור צמחי, שבאמצעות פיסול בחומר מעניקה תחושת תנועה סטאטית. בנוסף, נעשה שימוש בכמויות נדיבות של בדי משי קלים וסריגים רבי תנועה כדי להדגיש את הניגוד בין העור שעמד מלכת לזמן שממשיך לנוע תמידית.
הפתעת התצוגה הייתה, לבצלטר רתם, שהעלתה למסלול דוגמנים ודוגמניות בגילי תשע או עשר. במבט ראשון עלה חיוך על פניי, למראה המתרחש על מסלול התצוגה, הקולקציה בהשראת זיכרונותיה של לבצלטר רתם אודות רצונה להיות חברה בצופים בתקופת ילדותה בארה”ב. הכמיהה למרחבים העצומים, הסקרנות, החרקים והטיולים הבוציים בטבע באו לביטוי בפיתוח הדפסים דיגיטליים מגוונים, טכניקות קשירה/מקרמה, סריגה וצביעות ידניות. לי אישית זה עלה זיכרונוץ מסרטו של וים ונדרס – ‘ממלכת אור הירח’, שגם עסק בצופים ובתמימות שרתם דיברה עליה.
בפרס השנה על יצירתיות ומקוריות על שם מעצבת האופנה פיני לייטרסדורף זכה נחמן חן אריאל. הקולקציה אשר זיכתה את חן אריאלי בפרס, נוצרה בהשראת גני הפסלים התת -ימיים של האמן הבריטי ג’ייסון דה – קיירס טיילור.
דה – קיירס טיילור נוהג להציב את פסלי האבן שהוא יוצר בקרקעית הים. עם הזמן נעשים מיצבי הפסלים האלו לכר גידול לאצות, אלמוגים ושאר צמחים ויצורים חיים ימיים, והפסלים עצמם הופכים מצלמיות דוממות למערכות דינמיות ורוחות חיים. בדגמים שעיצוב, חן אריאל שילב מלאכות יד מסורתיות וחומרים ששאל מהמצולות, כמו למשל ספוגי ים ועורות דגים.
חברי ועדת השופטים של הפרס היו אנדריאה לייטרסדורף, נכתדה של המעצבת המנוחה, לאה פרץ, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, מוטי רייף, מפיק ומייסד שבוע האופנה בישראל וקובי הלפרין, המעצב הראשי של בית האופנה האמריקאי קנת קול. הם מצאו כי עבודתו של נחמן חן אריאל מרתקת ומרגשת, ‘משלבת בחירת הנושא ופיתוח החומרים, שחלקם טקסטיליים וחלקם זרים לעולם האופנה’. בנימוקי הבחירה ציינו עוד כי ‘התרגום המרומז של נושא ההשראה, כפי שבא לידי ביטוי בקולקציה, מצביע על רגישות אומנותית ועיצוב גבוהה’.
תמונה ראשית – Eyal Ron Meistel
צילום – רפי דלויה
