לגברים בעלי איכויות חוצות מגדר חלק מרכזי בעולם האופנה. קיימות אינספור תיאוריות קונספירציה בנוגע לסיבת נוכחותם המוגברת בתעשייה. בין אלו ניתן למצוא רעיונות מופרכים כגון העובדה ש’נשים לא בוטחות אחת בשנייה ולכן המעצבים והמעצבות בעלי במוניטין יבטחו יותר בגברים כך שהסיכוי שלהם להתקבל לעולם האופנה גובר’.
קיימת התיאוריה שעולם האופנה הוא מקור מפלט ואפשרות להצלחה לפלח מסוים של גברים, ושהם מצליחים בתחום בזכות כישוריהם, בעוד שנישה זו אינה מושכת נשים מצליחות שילכו לכיוונים אחרים ועוד.
מבלי לנסות לאתר את הסיבה ולחרוץ דין אפשר להגיד שזכרים רבים, סטרייטים והומוסקסואלים כאחד נוהגים לא פעם לנסות להיכנס לראש ולפעמים למלתחה של נשים. אם תחשבו למשל על פרוזה, לפני שהיה מקובל שנשים היו סופרות, גברים כתבו יצירות ספרותיות מנקודת מבט נשית לעיתים קרובות.
אם נסתכל על ההיסטוריה של האופנה, נשים כמו קוקו שאנל התפרסמו בעקבות חציית גבולות מגדריים והבאת קודים של לבוש שנחשבו גבריים במהותם לנשים. מהפכה הפוכה טרם ממש קרתה ויש סקלה רחבה של פריטי לבוש אשר גברים לא יכולים ללבוש מבלי לקבל תגובות לא פשוטות.
התופעה של לבישת בגדי נשים מופיעה לאורך כל ההיסטוריה. יש מקרים של הפיכת מגדר במיתולוגיה הנורדית, יוונית וההינדית. קיימות גם דמויות היסטוריות אשר ביניהן המלך הנרי השלישי, הרמן גרינג וג’יי אדגר הובר. היו אפילו מקרים היסטוריים כמו ‘מהומות רבקה’ בויילס בהם גברים התלבשו כנשים כחלק ממערך של התנגדות פוליטית. למרות הדעה המוקדמת רוב קהילת ה’קרוס דרסרס’ כלל אינם הומוסקסואלים.
‘דיים עדנה’ היא אחת מהקרוסדרסריות שכבשו את לב הקונצנזוס (בנוסף ל’טוטסי, הקאסט הגברי של’חמים וטעים’ ועוד). היא היתה דמות פרי מוחו הקודח ורווי האלכוהול של הקומיקאי האוסטרלי ‘ברי האמפריס’. משקפי החתול האימתניים שהיא לבשה (אותם כינתה ‘רהיט פנים’) , אהבתה לגלדיולות והבגדים שהלכו ונעשו שערורייתיים יותר ויותר עם השנים העידו על מוצאה.
היא נולדה כפרודיה על עקרת הבית שוכנת הפרברים. היא הייתה פרובינציאלית, שמרנית, חובבת רכילות על סלבריטאים וניימדרופינג. הפירוש שלה לבגדי נשים, צעקני ובעל שילובי צבעים בלתי אפשריים, ככל שהיה, שיקף היטב כמה מבחירות האופנה שהיה ניתן ואפשר עדיין לחזות בהם על נשים. היום מדובר בוינטג’ איכותי. מהסוג הקינקי והשווה במיוחד. אחרי הכל רק אישה אמיתית מרשה לעצמה לפעמים להגזים.
