לא, לא ברור לנו איך כתבתנו לענייני קולינריה, שירלי סומק, מצליחה לערבב בין קולטורה למזון, בין שירה לפוקצו’ות, בין רוחני לאיברים פנימיים ועוד אחר כך, בישיבות המערכת, בסוף העונה בלופט, כשכולנו מוכרים את שאריות הגלאם שלנו, היא מרימה גבה ושואלת ‘אנחנו לא מובנים?’. לא, את!
אומרים שאוכלים גם עם העיניים, ובמקרה הזה הרגשתי שהעפעפיים שלי רוצים לפתוח כפתור. הכל התחיל מפסטיבל המשוררים במטולה. כי אם כבר לצאת מעיר, אז יוצאים בגדול. הפסטיבל, גם השנה, היה מצוין. נכחנו בדיון על המאמר הידוע בו זך התמרד מול אלתרמן, שמענו את נורית גלרון אנפלאגד ונהנינו להשכיל על אודות הקשר בין שירה לתיאטרון יחד עם להקת רוני וודו המעולה.
רגע לפני הנסיעה הביתה, הגענו במקרה למסעדת ‘פוקצ’ה’. השף/משורר שגיא לוי קיבל אותנו בחום. הוגשו לנו מנות ספונטניות ויפהפיות מהמטבח: בשר כבוש עם משמשים, פרמזן ואספרגוס, מקושט בפרחים סגולים (וטעימים!) קבב ברוטב סלק סגול עם אגוזים וגרעינים מעל, ואיך לא, פוקצ’ה. הכל היה טעים וגם נראה טוב.
למנות עיקריות לקחנו אוסובוקו טלה בתמרינדי חמוץ מתוק עם ירקות שורש ופירה. היה חלומי. הבשר רך ונפלא, הפירה חמאתי ועשיר. המנה השנייה הייתה סינטה וכבדי עוף. שימו לב- סינטה, עבה וצרובה באופן מושלם, שמעליה כבדי עוף במרקם של פטה. וכל זה, ברוטב שמנת פלפל. תנו לי רק להגיד- וואו. נשמע קצת מיותר, אבל עם הסינטה הוגשה תוספת של ריזוטו במיה. לא מיותר בכלל. ריזוטו אל דנטה, יחד עם הקרמיות הלא צפויה של הבמיה השתלב נהדר ולא הייתי מוותרת עליו. ואם זה לא מספיק לחוויה, שגיא המקסים עשה לנו סיור במטבח- הפס החם, הפס הקר, תנור האבן, הבישול בוואקום ומקרר האפס- ראינו הכל. לא יכולנו להפסיק לאפות מחמאות, במשך כל שלוש שעות הנסיעה הביתה.
מסעדת ‘פוקצ’ה/מתחם גן הצפון/כביש 99/ ליד קיבוץ הגושרים/שעות פתיחה א-ש : 12:00- 23:00