הקולנוע כטקסט חי: פסטיבל הקולנוע הצרפתי מציע מבט חדש על נשיות, זיכרון וזהות

יש פסטיבלים שמציגים סרטים, ויש כאלה שמציעים דרך לראות אותם. המהדורה ה־23 של פסטיבל הקולנוע הצרפתי בישראל שייכת בבירור לסוג השני – כזה שמזמין את הצופה לא רק לצפות, אלא גם להבין כיצד הקולנוע חושב, משתנה ומגיב לעולם.

בלב התוכנית עומדת בחירה מובהקת: נשים. לא כסמל בלבד, אלא כנקודת מוצא. הסרטים בפסטיבל אינם מסתפקים בייצוג, אלא מבקשים לפרק ולהרכיב מחדש מושגים כמו אהבה, משפחה, גוף וזהות. נשים מופיעות כאן כיוצרות, כמספרות וכמי שמערערות על גבולות שהוגדרו עבורן – לעיתים מתוך כאב, לעיתים מתוך חופש, ולעיתים מתוך שתיקה. זהו שינוי עמוק בשפה הקולנועית: מהמבט החיצוני אל המבט הפנימי. ממי שנצפית – למי שמגדירה את עצמה.

גם הבחירה לשלב מחווה לבריז’יט בארדו אינה מקרית. בארדו, אולי יותר מכל דמות אחרת, מגלמת את המתח שבין מיתוס לשחרור. דרך סרטיה, הפסטיבל מאפשר להתבונן ברגע שבו הקולנוע יצר דימוי נשי עוצמתי – ולשאול כיצד הדימוי הזה מתפרק, משתנה ומקבל משמעות חדשה בקולנוע של היום.

לצד זאת, רבים מהסרטים עוסקים בזיכרון – אישי, משפחתי או היסטורי. אך זה אינו זיכרון נוסטלגי, אלא חומר פעיל: כזה שמעצב זהות, משפיע על בחירות ומעלה שאלות על המשכיות ושינוי. הקולנוע כאן אינו רק מספר סיפורים – הוא בוחן כיצד סיפורים נוצרים. כך הופך הפסטיבל לחוויה כפולה: רגשית ואינטלקטואלית. הוא אינו מבקש רק לרגש, אלא גם לעורר מחשבה – ולהזכיר שקולנוע הוא לא רק מסך, אלא שפה.

המהדורה ה־23 של פסטיבל הקולנוע הצרפתי תתקיים בין ה־6 ל־25 במאי 2026, בסינמטקים ברחבי הארץ – תל אביב, ירושלים, חיפה, הרצליה, חולון, שדרות ויפו . את הפסטיבל יפתח הסרט “האישה העשירה בעולם” בכיכובה של איזבל הופר, ויחתום הסרט “צבעי הזמן” של סדריק קלאפיש .

התוכנית כוללת כ־18 סרטים מהקולנוע הצרפתי העכשווי לצד מחוות לקלאסיקות, בהן מחווה לבריז’יט בארדו. הפסטיבל מתקיים ביוזמת עדן סינמה, בשיתוף המכון הצרפתי בישראל ושגרירות צרפת.