‘עז כמו עכשיו’ היא יצירת מופת דוקומנטרית, פואטיקה היסטורית בפסטיבל הקולנוע בירושלים

הסרט ‘עז כמו עכשיו’ מעוצב בפורמט של סרטי 8 מ”מ שנראה כריבוע לא מהוקצע. ברור מדוע הבמאי הברזילאי ז’ואאו מוריירה סאלס בחר את יחס הממדים של הפורמט של שנות ה- 60.  הסרט היה יצירה נדירה שהוקרנה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין השנה, מורכב כולו מסרטים ביתיים וקטעי טלוויזיה ותיעוד תיעודי שצולמו באמצע שנות ה -60 המאוחרות, למה לא להישאר נאמן לזה? סרט דוקומנטרי שהצופה בו נמצא בתהליך של מדיטציה קולנועית  – ההיסטוריה הופכת לפיוטית. זהו סרט אימפרסיבי ואישי מאוד, המשלב בין שלושה אירועים קשים, רבי תהפוכות, שהשפיעו ומשפיעים פוליטית עד היום ואשר התרחשו לפני כחמישים שנה. המהומות בפאריס, שעדיין מתייחסים אליהם בצרפת, עם הסימון האובייקטיבי הפשוט של ‘מאי 68’; השתלטות הסובייטים על צ’כוסלובקיה, אשר מחצה את פראג ועליית המהפכה התרבותית של מאו צה טונג בסין.

‘עז כמו עכשיו’ מקרב אותנו אל כל אחת מהתהפוכות האלו. אבל אחד הדברים המרכזיים שיש לומר על הסרט, הוא שהקבוצה המשותפת של השלישייה הזאת של תהפוכות לאומיות הייתה בלתי – נמנעת עד כדי כך שהיא נראית לעתים נאיבית. במאי 68 ‘הייתה התקוממות עממית של אזרחים צרפתים שחתרו למשהו טוב יותר, השתלטות הסובייטים על צ’כוסלובקיה היא אחד הרגעים האפלים ביותר של הטוטליטריות של המאה ה -20 ואת המהפכה התרבותית, שהושקה בשנת – 1966, שמאו צה טונג האמין בשיגעון הגדלות של עצמו, להביא את סין אל קידמת הבמה במטרה להפוך את המקום הכי מאוכלס בעולם, לפולחן הגדול ביותר בעולם. (עד שמאו צה טונג ביצע את תוכניתו הגדולה, מתו יותר אנשים בסין – על ידי דיכוי ורעב – מאשר על ידי היטלר וסטאלין גם יחד).

התעקשותו של סאלס לתפור את האירועים הטרגיים הללו לטריפטיכון היא היפנוטית בהתגרות שלה. הוא מעלה שאלה שאין עליה תשובה מוחלטת: מה היה באוויר ב -1968? האם נשבה באוויר רוח של ‘מהפכה’ שהסתובבה מעבר לגבולות, רוח מהפכנית שיכולה הייתה להיות ‘מאירה’ או  חשוכה, משחררת ורודנית? סאלס מחבר את האירועים הטרגיים יחד, אבל מה שהוא באמת רוצה זה שראשו של הצופה יתבשל באירועים האפלים. הצילומים מסין, באופן אירוני, הכי אישיים, כי הם מבוססים על טיול שאמו של סאלס ערכה בבייג’ינג בשנת – 1966. היא צילמה שעות של צילומים במצלמת סופר 8 ללא סאונד ומה שהיא צילמה נראה כמו גרסת הסרט הביתי של סרט תעמולה. נערות רוקדות בשרשרת חיננית של תענוגות חגיגיים ואזרחים, תחת פוסטרים ענקיים של מאו צה טונג, משוטטים ומחייכים. בפסקול הסרט, סאלס קורא קטעים של הסופר האיטלקי אלברטו מורביה, שביקר בסין בשנת – 1967 והיה המום משלוותם של האנשים, ממראה פניהם הנינוחות , זוהר של אושר. מורביה התעלם מההתרחשות של אחורי הקלעים – הכפייה והאלימות. הסרטונים של אמו של סאלס מרתקים. איכות האושר של האזרחים הסינים היא קצת מצמררת, היא מייצגת את ביטול האינדווידואליות, אידיאל שהוא כה רחוק משלנו.

הסרטונים של מה שהתרחש בצ’כוסלובקיה, שנלקחו מסרטים ביתיים מגורענים ולבנים, מתגלים על קרקע מוכרת יותר – ואכן, השטח נראה עוד יותר מצמרר עכשיו, כאשר הדיכוי על החירות הוא משהו שאנחנו כבר לא יכולים לכתוב כמו מה שקרה ‘שם’. לא כאשר חירות הדיבור שלנו מאוימת במפורש על ידי הקרובים שלנו קרי הממשלה שלנו. לראות את רוחות הרפאים של הטנקים הסובייטים המתגלגלים לפראג, יחד עם ‘המנהיגים החדשים’ של המדינה שהגיעו היישר מרוסיה ונועדו להחליף את אלכסנדר דובצ’ק הנערץ, כמו גם את הדימוי המפחיד של הפסלים הדתיים. אבל המצלמות גם לוכדות את הצער של האזרחים, אשר נופלים לתוך ייאוש של אימפוטנציה, תחושה שהם לא יכולים לעשות כלום. מדהים לראות שהסרטונים שצילמו את כניסת הטנקים נעשו מתוך חלונות ומרפסות אטומות. הפחד היה בכל מקום. אחת מעמידות ההתרסה היחידה של הצ’כים הייתה להופיע בהמוניהם ללוויה של יאן פלאך, הסטודנט שב – 16 בינואר 1969, קצת פחות משישה חודשים לאחר הכיבוש, הספיג עצמו בבנזין והצית את עצמו כמחאה על המתרחש. בבית החולים, שם מת שלושה ימים לאחר מכן, אמר פלאך לרופא, כי הוא עשה את מה שהוא עשה כדי למחות לא רק על הכיבוש הסובייטי, אלא על מה שהוא ראה כוויתור על העם הצ’כי. ‘עז כמו עכשיו’  מכסה היבטים רבים של אותה התקוממות מתורבתת: בפריז, התמרמרותם של התלמידים ומנהיגם, דניאל כהן-בנדיט. אין למתקוממים ולמנהיגים שלהם תוכנית לעתיד, אין להם מושג מה יקרה עכשיו. ‘עובדים של העולם, תתארגנו נגד בעלי ההון’  ולרחובות התפרצו כשישה מיליון פועלים שפתחו בשביתה ונראה לרגע, כאילו ההתקוממות עלולה להפוך למהפכה מלאה. השידור החי לאומה הצרפתית של צ’רלס דה גול, שאורכו היה ארבע דקות וחצי, הרגיע את האומה. מה השתנה – בחברה הצרפתית מאז ועד היום? שנות השישים, כמובן, שינו גם את אמריקה, אבל בצרפת זה קרה בחודש אחד. חודש שהביא את העתיד להתרסק לתוך ההווה.

הקרנה יחידה  של הסרט ‘עז כמו עכשיו’ תתקיים ביום חמישי / 20.7.17  / בשעה 10:00 / בסינמטק 3  / במסגרת ‘פסטיבל הקולנוע ירושלים